מדיניות נתניהו היא משל בשבח הדחיינות. בעיקרון, הוא לא מקבל החלטות קשות, הוא דוחה אותן לשלב שבו יהפכו לקלות. זה נכון בענייני ביטחון, משפט ופוליטיקה, ורוב הזמן זה גם עובד. זה לא עניין של מזל: כשמחכים מספיק זמן להזדמנות, בסוף תגיע אחת. ונתניהו סבלני.
משבר חוק הגיוס היה המכשול הפוליטי המשמעותי ביותר לממשלה הנוכחית, שליווה אותה מראשית כהונתה. הצלחתו של ראש הממשלה לעכב את הדיונים, כל פעם בתירוץ אחר כלפי המפלגות החרדיות, היא זו שפתרה אותו באופן המיטבי לראש הממשלה.
מאחורי הקלעים: כך החרדים הסכימו לאשר את תקציב 2026 ללא העברת חוק הפטור מגיוס. @yaara_shapira עם הפרטים#מהדורתכאןחדשות עם @TaliMoreno_ pic.twitter.com/4edrl3KiqO
— כאן חדשות (@kann_news) March 8, 2026
לבסוף הגיעה הזדמנות: בחסות המלחמה עם איראן, גם דרעי וגפני הבינו שלא יוכלו להתנגד להעברת תקציב המדינה, שבו תוספת משמעותית למערכת הביטחון. כל האיומים המוקדמים, ואינספור ההצהרות כי לא יאפשרו את העברתו בהיעדר חוק גיוס, לא שווים היום כלום. ההצהרה הרשמית הערב על הפסקת קידום החוק רק סתמה את הגולל על מה שבקואליציה כבר הבינו שהוא עניין גמור.
מרגע שהתקציב יעבור, למעשה תמה יכולת התמרון הפוליטי של החרדים. הכנסת תצא לפגרה עד אמצע מאי, ולאחר מכן גם אם יצביעו בעד פיזור הכנסת - הבחירות יהיו לכל המוקדם באוגוסט. בהנחה שבחירות באוגוסט לא נוחות גם לחרדים, דחיה לספטמבר-אוקטובר היא ממילא הפתרון העדיף לכולם, וכך הגענו פחות או יותר לתאריך הבחירות המקורי.
זה מועיל לנתניהו פעמיים: פעם אחת בגלל האפשרות להארכת כהונת הממשלה כשלעצמה, שנתניהו מתכוון כנראה לנצל. פעם שניה, בגלל האופן שבו נתניהו יגיע לבחירות האלה: בלי לספוג זעם מקהל המצביעים המשרת מצד אחד, וכשהחרדים נואשים לממשלה נוספת בראשותו בשם הסיכוי לפתור את משבר הגיוס, מהצד השני. שח-מט.
