לפני המלחמה מול איראן, שיננו כולנו את הסימנים המעידים שיבשרו את בואה של התקיפה, עקבנו אחרי הצבתם של מפציצי הקרב האמריקניים וניטרנו את מדד הפיצה סביב הפנטגון והקריה. אבל דווקא עכשיו, כשטראמפ שוב מתחיל לטפטף שאנחנו לקראת סיום, כדאי לשים לב לסימנים המעידים הפעם:
מחיר הנפט: דוברת הבית הלבן אמרה בימים האחרונים שהמלחמה הזו תסתיים רק כאשר מחיר הנפט ירד. הוא אמנם כבר בירידה, אבל זה כנראה לא מספיק, עדיין, בעבור הציבור האמריקני.
מסעותיהם של ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף: לפי דברי יועצו של הנשיא, הוא ככל הנראה יגיע לישראל בשבוע הזה. האם כך תסוכם המלחמה? עד עתה, נסיעותיהם של ויטקוף וקושנר לימדו לא מעט על מה שקורה מאחורי הקלעים. בימים האחרונים נפגש ויטקוף גם עם משלחת רוסית של יועצי פוטין. אמנם המלחמה בין רוסיה ואוקראינה עודנה נמשכת, אבל לרוסיה היה - וישנו תפקיד משמעותי גם בנוגע לנקודה הבאה: הוצאת מצבור האורניום המועשר, אם בוחרים בדיפלומטיה כמובן.
ארה"ב וישראל הצהירו מטרות שונות במעט בנוגע למלחמה הזו עם איראן. אבל דבר אחד לפחות היה חופף - מניעת האפשרות של איראן להשיג נשק גרעיני. עד עתה, היקף ההפצצות הכבד לא ירד על כל מתקני הגרעין באיראן. אבל למצבור האורניום המועשר שנמצא על אדמת איראן, לפחות 440 ק"ג אורניום ברמה של שישים אחוז, הפצצה לא תסייע. אורניום חומר עמיד במיוחד שקבור עמוק במיוחד מתחת לאדמה. הדיווחים על פעולת קומנדו שתחלץ את האורניום הזה מציתה את הדימיון, ובאמת נשקלת. האם היא תצא אל הפועל? זה עדיין סימן שאלה גדול.
לפחות כרגע, נדמה שטראמפ מתקרב לנקודת ההכרעה לסיום המלחמה. הסיפור של מצרי הורמוז, יחד עם תחושת ההצלחה המלווה את הפעילות הצבאית, נותן לו, וגם לצה"ל, עוד אורך רוח של כמה ימי לחימה לפחות. אך שלל התבטאויותיו מלמדות שכל עוד אפשר לקבוע ניצחון מוחלט, הוא ממש בעניין. אך מה יקרה אם גם אחרי מעל 10,000 תקיפות באיראן משותפות של ישראל ושל ארה"ב, ישאר עדיין משטר האייתוללות באיראן - ועוד עם אורניום מועשר? כרגע, זה נראה לגמרי כמו הכיוון שאליו אנחנו הולכים.
