זיו אגמון היה צריך להיות מועזב מלשכת ראש הממשלה מזמן. לא רק בגלל הציטוטים הגזעניים שפורסמו אודותיו בחדשות 12, אלא בעיקר בגלל התנהלותו המגלומנית, הנקמנית והשערורייתית בלשכה הכי חשובה במדינה.
נחזור אחורה בזמן. שמו של זיו אגמון עלה לכותרות כמועמד להיות הדובר של ראש הממשלה נתניהו, עוד בטרם עזיבתו המביכה של הדובר הקודם, ד"ר עומר דוסטרי, שנאלץ להיפרד מתפקידו ערב אחת הנסיעות של ראש הממשלה לבית הלבן. אגמון היה כמעט ללא ניסיון תקשורתי. הוא ניסה להיות חלק מהרשימה של הליכוד, ובהמשך שימש בתפקיד זוטר במערך ההסברה הלאומי. בזמן המלחמה.לאחר מינויו לדובר המדיני של ראש הממשלה נתניהו, אחד התפקידים החשובים ביותר בלשכה - הוא החל להתנהג כפיל בחנות חרסינה. זה החל בהתנהגותו הלא-מקצועית כלפי התקשורת והכתבים שמסקרים את ראש הממשלה. אף שיחסי נתניהו והתקשורת אינם טובים (בלשון המעטה), דוברי ראש הממשלה נהגו לשמר יחס מקצועי עם הכתבים.
למעט דוסטרי (גילוי נאות: עבד כעורך חדשות בתאגיד השידור), שננזף ע"י נתניהו בשל חוסר מקצועיותו, והחשבונות האישיים שנהג לסגור עם כתבים בדמות הוצאתם מקבוצת העדכונים של הלשכה, רוב דוברי ראש הממשלה היו אנשים שאפשר היה לקיים איתם שיחה.
אבל למה להלין על יחס לתקשורת, כשאפשר לדבר על יחס יותר גרוע שספגו אנשי הלשכה עצמם מאגמון?
דובר ראש הממשלה המסולק, כפי שמעידים עליו כמה אנשים שעבדו איתו, נהג להתנהל בצורה בריונית באקווריום. הוא הסתכסך בזמן קצר מאוד עם האנשים הכי בכירים בלשכה. בעבר פרסמנו כאן שהוא הקים בניגוד לנהלים חטיבת דוברות משלו, כשהאנשים שהועסקו בה בכלל לא קיבלו סיווג ביטחוני, ומאבטחי ראש הממשלה נאלצו ללוות אותם לפעמים עד השירותים, כדי לוודא שהם לא נחשפים למידע רגיש מדי.
כוחו של אגמון הפך להיות כמעט אבסולוטי אחרי שצחי ברוורמן נאלץ לפנות את תפקידו כראש הסגל, בעקבות חקירת פרשת הפגישה הלילית. אגמון, בהחלטה תמוהה של ראש הממשלה נתניהו, הפך לממלא מקום ראש הסגל שלו. במילים אחרות, הבוס של הלשכה - אחרי ראש הממשלה עצמו.
יש בלשכה מי שמייחסים את המינוי של אגמון לאחד המנהגים שהוא סיגל לעצמו, ודאג ליחצ"ן: התנחנפות אין סופית לרעיית ראש הממשלה. אחרי המינוי, דמותו של אגמון הפכה להיות מגלומנית מתמיד. לפי מקורות, הוא נהג לחסום אנשים בכניסה ללשכת ראש הממשלה. אחד מהם היה היועץ המדיני הוותיק של ראש הממשלה, אופיר פלק. פלק לא היה היחיד.
אגמון ניצל את העובדה שהלשכה התרוקנה מאנשים, כדי לבצר את כוחו. יונתן אוריך היה בחקירות, טופז לוק עסק בדברים נוספים שהם לא לשכת נתניהו, ראש הסגל ברוורמן נותק מהלשכה בהחלטת המשטרה, נבו כ"ץ עסק יותר בקשרי הכנסת, ונותר רק אגמון, שנתניהו נאלץ לתת לו לנהל את ענייני הלשכה.
עזיבתו של אגמון, שלא להגיד פיטוריו, הם רק סימפטום לבעיה גדולה יותר: בחירת האנשים התמוהה של נתניהו, בייחוד במערך הדוברות, שחשוב לאומית ובין-לאומית.
אגמון היה איש חסר כישורים לתפקיד דובר ראש הממשלה, בטח לתפקיד ראש הסגל. הוא קודם בעקבות התקרבות לשרה נתניהו, פגע קשות בכמעט כל איש שעבד איתו בלשכה, המאיס את עצמו על רבים, ובמו ידיו הוא הוביל לסילוקו מלשכת נתניהו.
את החדשות על עזיבתו של אגמון קיבלו רבים בלשכת ראש הממשלה בשמחה, שלא להגיד בשמחה לאיד. עכשיו ראש הממשלה יצטרך לאייש את כל המשרות הבאות: ראש סגל, דובר, מזכיר צבאי, וראש מל"ל. בקטנה.
