את תמונת הניצחון סיפקו הלילה דרעי וסמוטריץ' - שני פוליטיקאים בכירים שלכאורה היו אמורים להיות בעימות חזיתי על סוגיות בוערות כמו הגיוס, הכספים הקואליציוניים ולימודי הליבה. אלא שבקואליציית "ימין מלא מלא", השניים הרשו לעצמם לחגוג במליאה כאילו זכו בלוטו. הסיבה פשוטה: הם פוליטיקאים ותיקים.
בעיני חלק מהמצביעים שלהם, הם דווקא היו אמורים להסתתר מבושה. אחד הבטיח חוק גיוס שייתן פטור לבני ישיבות, השני הבטיח גיוס אמיתי של חרדים - ובפועל, שניהם אישרו תקציב שאין בו לא גיוס ולא פטור. למרות זאת, הם בחרו לחגוג ניצחון פוליטי מובהק: אישור תקציב נוסף שמוכיח שהם יודעים לעשות פוליטיקה לא רע בכלל. אלא שתמונת החגיגה הזו עוד עלולה להתהפך עליהם.
כישלון האופוזיציה: אחרי עוד לילה לבן במשכן, אפשר להבין את התסכול. בני אדם עייפים - וכולם טועים. ההצבעות עצמן אולי לא היו משנות את התוצאה, אבל העובדה שחברי האופוזיציה הצביעו "על עיוור" ארבע פעמים עם הקואליציה על העברת כספים לחינוך החרדי היא סמלית.
ממשלה שלדעת מתנגדיה הייתה אמורה להתחלף מזמן, אישרה באופן נדיר את התקציב האחרון בכהונתה. נכון, האופוזיציה הפסידה בבחירות ונתניהו קיבל 64 מנדטים - אבל עם פחות אגו, פחות סכסוכים פנימיים ופחות פוליטיקה קטנה, היו יכולים להיות לה גם הישגים של ממש. בפועל, היא נכשלה אז, נכשלה מאז - ונכשלה גם הלילה.
דוגמה פשוטה: התקציב אושר ברוב של 62–55. אם האופוזיציה היתה טיפה יותר מאוחדת, סער לא היה עוזב אותה והיה מצביע עם חבריו נגד התקציב - והוא לא היה עובר. מריבות האגו הובילו לשורת כישלונות מאז הבחירות. כך לא נראית אופוזיציה לוחמת.
האזרח הממוצע, שמתנגד לממשלה, יושב בבית מתוסכל ורואה כיצד הקואליציה פועלת כרצונה ומאשרת תקציב עם שיא של כספים קואליציוניים, שחלקם מיועדים למטרות פוליטיות ולא לצמיחה כלכלית. אין לו הרבה מה לעשות - והוא תולה תקוות בנבחרי הציבור שלו. אלא ששוב, הם לא סיפקו את הסחורה, והפעם גם עם רשלנות מסוימת.
זה לא מכשיר את הקואליציה או את מהלכיה - אבל לאופוזיציה יש תפקיד ברור: להפיל את הממשלה. ובמשימה הזו, היא פשוט לא מצליחה.
