- מה קרה ל"חיזבאללה נפל למארב אסטרטגי"?
- איפה הלייזר?
- מה סיפרו לנו לפני, לעומת מה שקרה פה?
- לאן עכשיו?
- בלי סימן שאלה: תודה לחיילים. (בלי ציניות).
- מתי תתקיים ישיבת הממשלה/ניצחון בקריית שמונה?
- באיזו מפלגה ישובצו איתן דוידי ומשה דוידוביץ'?
"...זהו שיר אחרי מלחמה
הוא תמיד מזכיר לי תקווה
היא מחכה, אהובה כבר חוזר
זהו שיר שבא אחרי המלחמה…"
(אריק אינשטיין)
השיר הזה מתנגן לי בראש מיום חמישי אחרי הצהריים, כשהוכרזה הפסקת האש. יחד איתו מתרוצצות לי שאלות על ניצחון ותקווה. זו היתה עוד מלחמה שנכפתה עלינו. הפעם נקודת הזינוק היתה נמוכה מאי פעם.
אם ב-8 באוקטובר 2023, כשחיזבאללה הצטרף למערכה של חמאס, היינו כולנו חדורי נקמה וכעס בשל הטבח יממה קודם בדרום, הרי שהפעם הגיעו תושבי הצפון לסבב נוסף, נטולי כוחות ומותשים. באוקטובר 2023 אמרנו "נתפנה מהבית, היישובים הריקים יחטפו אש, אבל תלמדו אותם לקח".
המלחמה ההיא חלפה ובינתיים סיפרו לנו שחיזבאללה מובס ומורתע. מאז תקף צה"ל מדי יום בלבנון. הארגון ספג והכיל. לא הגיב. "הארגון חלש, מוכה וחבול" אמרו בנחישות בכירי מערכת הביטחון. האמון בין האזרחים לצה"ל שנסדק באוקטובר 2023, נבנה אט אט מחדש.
זה לקח זמן לשכנע שאל-חיאם, עדייסה וכפר כילא כבר לא מאיימים על הגליל ושמחבלי חיזבאללה נטשו את האזור. שנה בדיוק חלפה מאז חזרנו מבתי המלון ליישובים. זו היתה שנה של הסרת הפלסטרים מפצעי המלחמה וניסיון לאחות את הקרעים. עסקים חדשים החלו להיפתח אט אט. הצפון המדמם חברתית וכלכלית החל לראות שוב את האור במעלה הדרך.
ואז הגיע "שאגת הארי". גם הפעם, יממה אחרי שפרצה המערכה, החליט חיזבאללה להצטרף. מעודדים מהבטחות, סברו רבים מתושבי הצפון שלאור מה שסיפרו לנו, חיזבאללה יחטוף כעת את ה"נוק-אאוט" הסופי. "הם נכנסו למלכודת. למארב אסטרטגי שהכנו לו", התרברבו בכירי מערכת הביטחון.
היו כאן מי שהאמינו שאכן כך. נהר הליטני, הנה אנחנו באים. חיזבאללה אכן נוצח בכל עימות בינו לבין צה"ל. זה לא כוחות. ארגון טרור מול הצבא המשוכלל בעולם. אבל בסוף אלה מחבלים שמחפשים לעקוץ בעורף. הארי אולי שאג, אבל בעורפו עיקצצו כ-150 רקטות מדי יום.
הצבא ניצח, העורף חטף. ישובים שרק החלו לעמוד שוב על רגליהם, קהילות קטנות שחוסנן וכוחן טמונים ב"יחד הקהילתי", מצאו עצמן שוב מפורקות, עייפות, כשכל אחד לעצמו. מי בממ"ד ומי במקלט מסריח עם שכנים במשך לילות וימים.
כמו מתאגרף מוכה בזירה כשכל גופו חבול ומדמם, כך תושבי הצפון ספגו חבטות ואש מדי יום ולילה. זה לא רק הירי. אלה גם תחושות המתח והעלבון. מתח וחרדה קיומית בכל אזעקה, אל מול תחושה ששוב נותרנו מאחור. מכרו לנו ניצחון ושיקום ובפועל עמדנו חסרי אונים אל מול אויב נחוש שתוקף ומפיל כאן חללים והורס בתים.
את משפטי השחצנות והרהב שאין מאחוריהם כלום ("נפרק את חיזבאללה", "נסיר כל איום", "לא נעצור" ועוד ועוד) של הצמרת כולה, יחליפו בקרוב הבטחות ריקות ממעש. המונח "נחזק את הצפון ותושביו" יישפך כאן בזילות אין קץ. אותם שרים שלא טרחו לבקר את יושבי המקלטים במשך כמעט חודשיים, יעלו עכשיו לרגל ויצטלמו כשהם מרססים הבטחות לכל עבר.
בית חולים לא יקום בקריית שמונה, הרכבת לא תגיע לכאן כ"כ מהר ונמשיך לתקן מדי כמה ימים את גלגלי הרכב שהתפנצ'רו בשלל רסיסי רקטות והבורות שהותירה עוד מלחמה בכבישים הצרים של הפריפריה. הבטחות לחוד וצמיגים לחוד.
כתב היום יפה תושב קריית שמונה: "זה הבית שלי. אני אשאר פה איתם או בלעדיהם". כן. לכן חזרנו בשנה שעברה.
רק בקשה אחת להנהגה ולבכירי צה"ל: בסבב הבא - שכנראה יבוא הרבה יותר מוקדם ממה שחשבנו (האזרחים. לא אתם כמובן. אתם אף פעם לא מופתעים), תהיו ישרים עם הציבור. בלי אשליות: ספרו את האמת. חיזבאללה מתעצם מחדש? עדכנו. בקטנה. מה אכפת לכם? אנחנו חיים כאן באהבה ומבחירה. תנו לנו את האפשרות להחליט אם אנחנו נשארים פה בכל מחיר. תהיו ישרים. תהיו מנהיגים.
אל תבטיחו, תקיימו. אל תתרברבו, תעבדו.
אל תטפחו ציפיות, ואל תמכרו לנו אשליות.
לפעמים האמת היא ברירת המחדל.
