בנט ולפיד הצליחו להדהים היום (ראשון) את התקשורת והציבור. מבין החיבורים שהיו על השולחן, דווקא זה שלהם נחשב לפחות ריאלי - כזה שכמעט איש לא חשב שיהיה אפשרי. למרות זאת, השניים הודיעו על ריצה משותפת, וכך הפכו את עצמם למפלגה הגדולה במערכת הפוליטית.
לא לחינם האיחוד בין השניים לא נחשב לריאלי. מבחינה מספרית ומבחינה פוליטית הוא כמעט דמיוני. עד היום, מה שהביא לבנט את הניצחון היה היותו פוליטיקאי המזוהה עם הימין, שצמח ב"בית היהודי" ונודע במאבקיו לטובת הימין הקשה. בחיבור ללפיד, בנט נותן גט כריתות לחלק גדול מ"אנשי הימין" שבשמם התמודד - ובוודאי למצביעי הימין של הממשלה הנוכחית, שסולדים מלפיד ומרעיונותיו המדיניים.
בנט הרוויח עד היום מהברית הפוליטית עם לפיד, אך תמיד היה זה בחיבורים שנעשו אחרי הבחירות - כאלה שהצליחו להפתיע את המצביעים. כך היה ב-2013, כש"ברית האחים" כפתה על נתניהו ממשלה עם בנט ולפיד, וכך גם ב-2021 - "ברית האחים" שהפרה את הבטחות הבחירות של בנט, אך הזיזה את נתניהו מלשכת ראש הממשלה.
הפעם, בנט ולפיד הסירו מסכות, צמצמו הבדלים אידאולוגיים, והודיעו, לראשונה, עוד לפני הבחירות, כי ירוצו יחד ויפנו לקהל משותף. הקהל הזה יהיה פחות ימני, אך בועט ורעב לניצחון - אולי יותר. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה: האם זה יביא לניצחון, או שבנט 2026 ייגמר כמו לפיד 2022 - עם הרבה מנדטים, אך באופוזיציה.
שני המרוויחים המיידיים הם סמוטריץ' וליברמן, שני פוליטיקאים המזוהים עם הימין שצפויים לקלוט חלק ממאוכזבי בנט לאחר הפנייה למרכז-שמאל.
גם לפיד יוצא ברווח: מצלילה מטורפת בסקרים בואכה אחוז חסימה, הוא מצליח להיות מספר שתיים בגוש, לשריין את חברי מפלגתו, ובעיקר - להיות דמות משמעותית בבחירות הבאות ובמערכת הפוליטית.
איזנקוט נותר תחת סימן שאלה: האם יהיה חזק מספיק להתמודד לבד ולהפוך ל"ממליך המלכים" בבחירות הבאות, או שייאלץ להתקפל אל תוך איחוד בנט-לפיד כגלגל שלישי או חמישי.
