ברור שההצבעה באירוויזיון היא פוליטית, וגם חשיבות האירוע נוגעת יותר לתדמיתה העכשווית של המדינה מאשר להאדרת נכסי תרבות אוניברסליים. כאשר מבצעים עולים בזה אחר זה על פי דגלי מדינותיהם, וההצבעות נספרות בנפרד על בסיס מחוזות בחירה לאומיים ולא על בסיס יחסי כולל, ברור שההצבעות משקפות גם את הרגש שמעוררת שייכותם של המבצעים למדינת הדגל. המוזיקה, ההופעה ותפאורת הבמה משחקות תפקיד באירוע כזה, אבל תדמיות מפעילות את כפתור הרגש: תדמיות מגדריות, אופנתיות, גילאיות, וגם אהבות, שנאות, קנאות ועלבונות ממקור פוליטי.
השנה ובשנה שעברה זכתה ישראל להצלחה רבה יותר בקרב הקהל מאשר אצל השופטים, ובשני המקרים ישראל זכתה בתוצאה שנדמית במבט ראשון כמנוגדת לתדמיתה הירודה ביבשת. דפוס ההצבעה הזה איננו עדות לניצחון השיפוט המוזיקלי האובייקטיבי על הנטייה הפוליטית של השופטים והקהל. הוא גם לא תוצאה של התגייסות המונית של יהודי אירופה המעטים להצבעה פוליטית בעד ישראל. הוא בוודאי לא מעיד על כך שתושבי אירופה מזדהים פוליטית עם ישראל או מחבבים אותה במיוחד בניגוד לעמדת ההנהגות הפוליטיות שלהם. הסיבה היא שונה לגמרי ומלבבת פחות.
בשנה שעברה, לאחר זכייתה של יובל רפאל במקום השני, כתבתי כאן שעל פי ניתוח תוצאות ההצבעות, מעמדה של ישראל בפוליטיקה של האירוויזיון דומה למעמדה של עוצמה יהודית בפוליטיקה הישראלית. אין הכוונה לאנלוגיה בין דעות או לקשר בין רעיונות, אלא למעמד הפוליטי האסטרטגי. המשותף לישראל באירופה ולעוצמה יהודית בפוליטיקה הישראלית הוא שהן פונות למגזר מצביעים ייחודי, שבתוכו יש להן מעט מאוד תחרות, למרות שהן סובלות מסנטימנט שלילי, או אפילו מחוסר לגיטימיות, בקרב חלק גדול מן המצביעים שמחוץ לקהל היעד שלהן. נסיבות מסוימות מקנות יתרון למי שמצוי במצב הזה.
בשיטה שבה המצביעים מגלים רק את מי הם מעדיפים, כמו בבחירות לכנסת, או מדרגים קבוצה קטנה של ההעדפות שלהם, כמו בהצבעות באירוויזיון, סנטימנט שלילי לא מובא בחשבון בשקלול התוצאה. מספר תומכיו של בן גביר דומה למספר תומכיו של ליברמן, למשל, למרות שבן גביר מעורר תחושות שליליות חזקות בהרבה אצל מי שלא מצביעים עבורו, ועל כן משקלם בכנסת צפוי להיות דומה.
כעת, נדמיין שיטת בחירה שאין בה ביטוי להעדפות שליליות, שאין בה מגבלות של אחוז חסימה, ושלא ניתן להרכיב בה קואליציות. התוצאה היחידה הנמדדת היא דירוג: מי במקום הראשון, מי במקום השני וכן הלאה. זהו המצב בהצבעה לאירוויזיון.
במצב כזה, מפלגת קצוות, כמו עוצמה יהודית, תגרוף את כל הקולות בקצה המפה הפוליטית, אבל קולות המרכז עשויים להתפצל בין עשרות מפלגות. כך, ייתכן שמפלגת קצוות, גם אם משקלה בכלל קולות המצביעים קטן, תתגלה בהפתעה כמפלגה הגדולה ביותר, הזוכה כביכול בהצבעה. זהו, לצערי, המצב באירופה.
הקולות הפרוגרסיביים או הלא-פוליטיים מתפצלים בין עשרות מדינות אחרות, אבל חלק מקולות הימין המובהק, ובפרט קולותיהם של המפחדים מעליית האסלאם, מזדהים איתנו. חלק מאירופה מזדהה עם הרצון לבלום את האסלאם ורואה בישראל סמל, או אפילו מוצב חזית קדמית, במאבק הזה.
החלק הזה, אפילו אם הוא מיעוט של האירופאים, מספיק כדי להקנות לשיר שלנו מספר קולות רב משל אחרים, שנתפסים כנייטרליים מבחינה פוליטית.
