לתפקיד מבקר המדינה נבחר היום פרקליטו האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו. פרקליט שמלווה אותו שנים רבות, בעניינים אישיים כמו גם פוליטיים, ושותף של פרקליטו לשעבר וקרוב משפחתו של רה"מ, עו"ד דוד שמרון.
אבל זה לא הכל. ראש הממשלה והקואליציה מנסים כבר מזמן לשנות את המצב כך שהסמכות לחקור את מחדלי 7 באוקטובר תהיה של המבקר. בלי ועדת חקירה ממלכתית, שכבר יותר משנתיים וחצי נמנעים מהקמתה, אלא קו שלפיו הסמכות היא בכלל של המבקר. עזבו שזה לא מדויק, בלשון המעטה, מבחינת הדין. עזבו שזה גם לא אפשרי מבחינת המשאבים או הסמכויות בחוק של המבקר. אפילו אם נדבר רק על מבחן התוצאה - למישהו זה נשמע תקין? מה אמורים לחשוב המבוקרים? שהכל נקי? מה הציבור אמור לחשוב?.
ואפילו זה לא השיא: הבחירות שמוגדרות בחוק כחשאיות הפכו לחצי גלויות, במהלך לא חוקי, לא ראוי, לא הוגן - ו"בתיבול" של איומים קלים. אפשר לנסות להכחיש, לטעון שזו בחירה חופשית - אבל זה יהיה עלבון אינטליגנציה, ומספיק העלבון לדמוקרטיה שהיה היום.
נאמר ביושר - עו"ד מיכאל ראבילו הוא עורך דין מוכשר מאוד, חכם וגם נעים הליכות. גם מי שהיו בצד השני מולו בבית המשפט רוכשים לו כבוד והערכה ואף חיבה. זה רלוונטי לשורת תפקידים אחרים, אך האיש ואישיותו לא פותרים את הפגם העקרוני עליו דובר הפסקאות הקודמות.
עוד חשוב לציין - זה לא שהמועמד השני היה בלתי ראוי, ההיפך. שופט בדימוס של בית המשפט העליון, ומי שממש עד היום זכה לתמיכה והערכה רבה דווקא בקואליציה כמי שמתויג כשייך למחנה השמרני בשופטי העליון, מי שיצא נגד נשיא העליון עמית והתמודד מולו לנשיאות - ושאין מחלוקת שגם שופט יעיל וענייני. במילים אחרות? זה לא היה עניין של הזדהות ערכית. זאת לא הייתה בחירה לפי ערכים.
את מבקר המדינה אפשר להדיח רק ברוב של 90 חברי כנסת. יש כבר מי שהודיעו שיעתרו לבג"ץ - שהרי הספורט הלאומי בישראל הוא גלגול תפוחי אדמה לוהטים לעליון. וכן, בקואליציה יש שחקנים פעילים ביותר בספורט הזה, ולפעמים נדמה שהנהנים הגדולים ממנו.
אגב, כותבים ראבילו ואומרים rabello. תתרגלו, נשמע את השם עוד הרבה.
