בוקר טוב מדינת ישראל. איך ישנת? הנה עדכון הלילה שעברנו כאן בצפון המדינה: בשעה 23:43 עפתי למקלט בעקבות אזעקות על ירי טילים. פיצוצים מחרידים טלטלו את הבית. זה כך מדי לילה. תכל'ס? מפחיד. לא מתרגלים.
דקות אחר כך דובר צה"ל הרגיע בהודעה ש"חיל האוויר יירט רקטה שנורתה לעבר כוחות צה"ל בדרום לבנון, ללא נפגעים".
ב-03:00 עפתי שוב מהמיטה בגלל אזעקת מחשש לכטב"ם. נחשו מה הייתה הודעת הסיכום של צבא ההגנה לישראל לאירוע? ניחשתם נכון: הכטב"ם יועד לכוחות צה"ל.
כך היה גם לאחר האזעקות הבוקר בשלומי. הכטב"ם כוון לפגוע בכוחות צה"ל (שרק יהיו בריאים!). אלא שהפעם, נמצא התיעוד שישים את סימן השאלה הגדול על הנוסח המקומם של דובר צה"ל: אזרחים צילמו את הכלי העוין חולף מעליהם ומתפוצץ סמוך לבתי שלומי. אתם חושבים שמשהו מהגרסה הרשמית השתנה? הגזמתם!
כי כשהאזרחים הם לא המטרה, אז ישראל לא מחויבת להגיב. ככה. פשוט. ואנחנו? בני ערובה בין חילופי אש לקונספציה חדשה/ישנה. עובדות לחוד ונרטיב בצד השני.
דובר צה"ל, בגיבוי ממשלת ישראל, מקפידים לספר לנו שכל האזעקות והלילות טרופי השינה הם בגלל שחיזבאללה מנסה לפגוע בחיילים. אנחנו לא קשורים.
לילות בלי שינה? זה כלום. אנשים שקמים בבוקר ואמורים לתפקד כרגיל אחרי לילה של מתח, חרדה ובלי שינה? - זה שום דבר.
הורים ששולחים את ילדיהם להסעות לבתי ספר באוטובוסים לא ממוגנים למוסדות חינוך נטולי מיגון? חפיף. אז מה אם מדי בוקר סמוך ל-08:00 יש אזעקות ומיירטי כיפת ברזל עפים מעל הראשים. זה שום דבר.
מדינת ישראל מפקירה את הצפון. מספרים לכם שזה טפטוף ושהאזרחים הם לא חלק ממנו. לא נרטבים. בפועל יש פה גשם של אירועים שמשבש את החיים.
כ-70 אלף איש חיים בקו העימות. יהודים, דרוזים, בדואים, שמאל, ימין, קיבוצניקים, מושבניקים ועירוניים. לא משנה מה כל אחד שם בקלפי, לאיש לא מגיע העונש הזה.
בשנה וחצי שהייתי מפונה ב"חרבות ברזל", נשאלתי לא אחת האם אחזור לגור על הגבול. עניתי 'כן' בביטחון. והוספתי: "אם תחזור ההכלה מול חיזבאללה, אני לא אשאר שם". אם שוב ניתן למחבלים להתקרב לגדר, לפגוע בה, לסנוור אותנו בלייזרים, להקים אוהל, לשגר רקטות, להטמין מטען בצומת מגידו, להפגין מול בתי מטולה ושתולה, ועוד ועוד - אני לא אשאר שם.
אז הנה. זה מתקרב. הסלחנות, ההכלה. בשבוע שעבר חוסל מחבל חיזבאללה בשטח מדינת ישראל. זה עבר בלי כל תגובה. בימים האחרונים משוגרים אלינו כטב"מים ורקטות. ביירות לא רועדת, וישראל שוב מבליגה. עד מתי אשאר פה? אין לי תשובה. אבל הביטחון האישי נסדק ומשבר האמון שנפער בין צה"ל לאזרחים ב-7 באוקטובר, לא עושה סימני איחוי.
