אז כמו היום, הסכם הגרעין עם איראן תפס את ראש הממשלה נתניהו בדיון קבינט. העלילה הכללית די דומה: רצון עז של המערב לסגור כבר את ההסכם שנידון זה תקופה עם איראן, חוסר אמון כללי בין הצדדים, והתנגדות ישראלית לנתיב הדיפלומטי.
הקבינט שכונס ביולי 2015 במשרד ראש הממשלה החליט לאמץ החלטה לדחות את הסכם הגרעין ולקבוע שישראל אינה צד לו, כאילו מישהו שאל אותנו. אבל בדרך, ירושלים דחתה כל מיני הצעות פיתוי אמריקניות, רק כדי שישראל לא תתנגד למהלך, או שנתניהו לא ינאם בקונגרס נגד ההסכם המתגבש. זה לא צלח.
"המעצמות המובילות בעולם הימרו על עתידנו המשותף בעסקה עם המממנת העיקרית והמפעילה העיקרית של הטרור העולמי. זוהי טעות היסטורית! הערכנו וצדקנו כשאמרנו שהרצון לחתום על ההסכם כנראה חזק יותר מכל דבר אחר, ולכן לא התחייבנו למנוע הסכם. כן התחייבנו למנוע מאיראן להתחמש בנשק גרעיני - וההתחייבות הזאת בעינה עומדת", אמר נתניהו בשנת 2014, אבל לגמרי היה יכול לומר את זה גם היום - אלמלא טראמפ.
העובדה שבבית הלבן נמצא כעת נשיא מהסוג הזה, שמצד אחד יכול להתקשר ולנזוף בנתניהו עם הרבה מאוד "פאקינג", ומצד שני גם לנזוף בנשיא הרצוג על כך שהוא לא נותן לראש הממשלה את החנינה המיוחלת מבחינתו, מסבירה מדוע כל יתר הפרטים בסיפור העדכני שונים בתכלית.
ישראל נקטה בקו כה לעומתי נגד הסכם הגרעין ההוא משנת 2015, שהביא לכך שהיא שכנעה את טראמפ לפרוש ממנו שלוש שנים לאחר מכן. והנה, שנת 2026, איראן וארצות הברית חותמות על הסכם שלום (השלום כה בפתח שהדיון הלילי של הקבינט הוזז לבונקר, מחשש לירי טילים בליסטיים מאיראן), שייתכן ויהיה דומה, דומה מדי, להסכם הגרעין ההוא שנתניהו כה אהב לשנוא.
הפרטים עצמם של ההסכם לא ברורים. בין היתר, מכיוון שבכל מה שקשור לסוגיות המפתח, הוא עוד לא סוכם. אבל אם צריך להתבסס על התבטאויות הנשיא האמריקני (והן, איך נאמר, לא תמיד מדויקות) - התמונה המצטיירת לא טובה.
בישראל צהלו שטראמפ מחויב להוציא את האורניום המועשר מאדמת איראן. אז זהו, שלא. הוא ידולל על אדמת איראן, אמנם בפיקוח אמריקני, אך תסמכו על האיראנים שהדרך לשם לא תהיה חלקה. איראן תוכל להמשיך להעשיר אורניום על אדמתה, אמנם ברמה נמוכה (כנראה של 3.67, בדיוק כמו בהסכם עם אובמה), וזאת בניגוד להתחייבויות קודמות שנשמעו מבכירי הממשל.
טראמפ, בעוד אחד מאלפי ראיונותיו, אמר הלילה כי ההגבלה על שיעור העשרת האורניום לאיראן תהיה "לנצח". כזכור, ההסכם מ-2015 הקפיא את העשרת האורניום לפרק זמן של 15 שנים. אם דבריו של טראמפ יתבררו כנכונים, זו אולי הנקודה החיובית היחידה שיש לישראל ולנתניהו להיאחז בה בהסכם המתגבש.
בדיוק כמו שטען נתניהו לפני כעשור, גם ההסכם הזה "מזרים מאות מיליארדי דולרים למכונת הטרור והמלחמה של איראן, מלחמה שמופנית נגדנו וגם נגד אחרים באזור". ההבדל הפעם כפול: לא רק שהמלחמה הזו מתנהלת עד עצם היום הזה - ההגעה להסכם מתבצעת אחרי שצה"ל הפעיל את הזרוע הארוכה שלו שלוש פעמים בשנה כדי להילחם באיראן.
המבוכה בישראל גדולה לא רק בנוגע לאיראן אלא גם בלבנון. האם טראמפ ידחוק בישראל כעת גם לסגת מרצועת הביטחון, למרות הסיכומים המוקדמים? האם הדרג המדיני באמת יורה לצה"ל שלא לתקוף בלבנון כליל כמו שטראמפ הודיע ברשת Truth? הרבה מאוד סימני שאלה קיימים גם כעת.
דבר אחד ברור באופן מובהק - המדיניות הישראלית באיראן שגרסה הימנעות מהסכם, באיום בהפעלת כוח, ואז בהפעלת כוח, ואז עוד יותר כוח, התנפצה. כך גם הפער בין ההבטחות, מטראמפ ועד לנתניהו - לבין המציאות.
