בעוד חודש ימלאו שש שנים בדיוק להסכמי אברהם ההיסטוריים, הסכמים שכללו את האמירויות החלוצה, בחריין שהגיעה אחרי, סודאן שנתקעה ומרוקו שהייתה האחרונה. מאז האזור שלנו נמצא בטלטלה אדירה ונראה שתופי המלחמה מאפילים על יונות השלום. אלא שהרחבת הסכמי אברהם והנורמליזציה עם ישראל גם בשלב הזה לחלוטין על הפרק, גם אם לא בטווח הזמן הקרוב.
כשנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מסתכל כבר על החצי השני של הקדנציה האחרונה שלו, הוא רוצה להשאיר מורשת של מי שהביא שלום לאזור. סעודיה מן הסתם היא היהלום שבכתר, אבל לא רק. האמריקנים עובדים גם בכיוון של סוריה וגם בכיוון של לבנון.
אלא שהפרסום שלנו הבוקר בכאן חדשות מהווה תזכורת לכך שגם אם החתירה היא כמובן להרחבת מעגל השלום, אי אפשר להירדם בשמירה - קל וחומר כשאחת ממדינות האזור מייעצת למדינה אחרת ללכת להסכם עם ישראל כי בהמשך אפשר להפר אותו, ובמקביל אפשר להתכונן לעימות הגדול מולה.
בלי קשר לפרסום הנ"ל, אי אפשר שלא להזכיר את הסכם חודייביה, שלפי המסורת המוסלמית הוא אותו הסכם שביתת נשק לעשר שנים של הנביא מוחמד עם אנשי שבט קורייש ששלטו בעיר מכה. אותו הסכם שהוא הפר אחרי שנתיים כשהרגיש מוכן יותר למלחמה, מה שהוביל לבסוף לכיבוש של מכה על ידי הנביא מוחמד.
זה אותו הסכם שגם יו"ר הרשות הפלסטינית ויו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, נתלה בו בשעתו כדי להסביר למתנגדיו את ההיגיון מאחורי המהלך ללכת להסדר עם ישראל. במילים אחרות, ובייחוד אחרי מה שחווינו בטבח שבעה באוקטובר, כדאי לנו לברר עד תום את הכוונות של כלל המדינות שמסביבנו, בין אם מדובר באויבינו המרים ובין אם מדובר במועמדות פוטנציאליות להצטרף למעגל השלום.
