במהלך המלחמה, עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו שימוש במה שהוא הגדיר כזכותו: לחשוף מידע ביטחוני - למטרותיו. "ראש הממשלה סבור שזכות הציבור לדעת את האמת על אירועי 7 באוקטובר ועל מה שקדם להם. הדבר מחייב את חשיפת תשובותיו למבקר ולציבור הרחב, לרבות חלקים מרכזיים מדיונים וממסמכים ביטחוניים, שבפרסומם אין כל פגיעה בביטחון המדינה", נכתב במסמך שהוכן בדצמבר 2025, וכלל ציטוטים שהתקבלו מרישומי הדיונים הביטחוניים ואושרו לפרסום על ידי נתניהו.
העניין הוא, שמדובר בציטוטים שנבחרו על ידי ראש הממשלה כדי לשרת את התזה שלו: מערכת הביטחון הייתה בעד שקט, ואני הייתי בעד הסלמה. כך למשל בחר נתניהו להדגיש את הציטוט של ראש שב"כ לשעבר, רונן בר, מאותו דיון ביטחוני שהתקיים ב-1 באוקטובר. "אפשר להיות מאוד מאוד נדיבים ואפילו מפתים בנושאים הומניטריים... אני אומר את זה בצער, אבל לא נראה לי שאנחנו נוכל בכל קונסטלציה שהיא ידועה כאן ללכת לסיבוב יזום".
בגרפיקה שהוכנה וצויצה אתמול על ידי אנשי קמפיין הליכוד, המילה "בצער" נמחקה, וכך גם אזכור ה"קונסטלציה" - הנורמליזציה עם סעודיה שהתקדמה בצעדי ענק. את הציטוטים של נתניהו בעצמו בסיכום הדיון - שנחשפו בכאן חדשות לפני כשנה וחצי - ראש הממשלה כלל לא הציג למבקר. הם כללו, כמה מפתיע, בדיוק את אותו הקו: לקדם את ההסדרה עם חמאס.
אתמול התגלה כי נתניהו עושה שימוש בכלי נוסף: שקר. הודעה שנשלחה בשמו לכתבים, ומופיעה גם ברשתות החברתיות שלו, כוללת את המשפט הבא: "בליל 7 באוקטובר ראש שב"כ רונן בר קיים שיחות רבות עם הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי וראש אמ"ן חליוה, בהן הם דנו בכל הסימנים המעידים". לצערנו, המשפט הזה פשוט אינו נכון - ורחוק מאוד מהאמת. הלוי ובר לא שוחחו ולו פעם אחת במהלך הלילה שקדם לטבח.
היה שיח באמצעות לשכות השניים (למעשה, מי שהביא להשכמתו של הרצי הלוי במהלך הלילה הוא רל"ש ראש השב"כ) - אך גם הוא רחוק מלהיות כזה שמוגדר כ"שיחות רבות", או דיון "בכל הסימנים המעידים". בשעה 01:46 עדכן הרל"ש של בר את הרל"ש של הלוי על האינדיקציות שהתקבלו, ואז התקיים רצף הערכות מצב בשורות הצבא - בפיקוד הדרום, באוגדה, במטכ"ל, וכן בשב"כ.
סיכום הדיון שהתקיים בשב"כ, גרס כי אמנם יש צבר סימנים מעידים חריגים, אך כי האינדיקציה בשטח מצביעה על שגרה. כך גם בהערכת המצב הלילית שערך הרמטכ"ל עם מפקד פיקוד הדרום, ראש אמ"ץ ונוספים. כולם היו בטוחים שהאירוע לא בטווח הזמן המיידי. במידה רבה, פרט המידע הזה מספר גם הוא את הסיפור כולו: מערכת הביטחון לא חשבה שמדובר באירוע בטווח הזמן המיידי. זו הסיבה שהרמטכ"ל וראש שב"כ לא שוחחו. זו גם הסיבה שלא העירו את ראש הממשלה.
הדבר שמטריד במיוחד זו העובדה שנתניהו יודע את כל הפרטים הללו. תיאור השיחות הליליות מופיע בתחקירים שערכו הן הצבא, על אירועי הלילה שלפני, והן שב"כ. התחקירים האלו הוצגו גם בפני הציבור. אבל הזיכרון קצר, הרעש גדול - וכנראה שבזמן קמפיין מותר הכול.
רצף הפרסומים והדיווחים על ההתרעות, האזהרות והשיחות מטשטש את התמונה הרחבה יותר: במשך שנים, בעוד סינוואר וחמאס פיתחו את הרעיון להכריע את אוגדת עזה - שגם הצליח - ישראל תיעדפה פעם אחר פעם את גישת ההסדרה ברצועה. בעוד שחמאס התכונן למכה חסרת תקדים בעורף ישראל, ולצערנו הצליח בכך באופן בלתי נסבל, ישראל התמקדה בסוגיות פנים, בקידום ההסדרה בעזה, ובנורמליזציה. הפרוטוקולים החלקיים שפורסמו עד עתה מנסים לטשטש את העובדה הזו, להראות באמצעות ציטוטים חלקיים איך בעצם המציאות התנהגה אחרת. במקרה הזה, הארכיון זוכר. גם זה שטמון במשרדי ראש הממשלה ובהקלטות של המתרחש בדיוני הקבינט או בבור בקריה. וגם זה שמצוי בכלי התקשורת.
