בסודאן נמשכת מלחמת האזרחים והגנרלים העקובה מדם, שכבר זכתה לכינוי הלא מחמיא "המשבר ההומניטרי החמור ביותר בעולם", ובישראל, כפי שפורסם בכאן חדשות, הודיעו לראשונה שבחרו צד.
במפה שהציג השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו לכתבים, במסגרת פירוט תפיסת הביטחון הלאומית שלו, מוגדרים "כוחות התמיכה המהירה", המורדים בסודאן, בעלי ברית של ישראל ושל איחוד האמירויות.
מה הבעיה בזה? שהמיליציה הזו, בפיקודו של מוחמד דגאלו, אחראית להרג של עשרות או אלפי מאות בני אדם במלחמה הזו, וגם לאונס שיטתי של נשים ולרצח מיעוטים לא-ערביים בחבל דארפור.
זה לא שהצד השני, זה של צבא סודאן, מורכב מצדיקים. להפך, גם הם הואשמו במהלך המלחמה במעשי טבח נוראיים, כולל שימוש בנשק כימי. ועם זאת, מדוע שישראל תבחר צד במלחמה הזו?
נכון, איראן תומכת בצד השני, צבא סודאן, אבל גם מצרים וסעודיה תומכות בו, ואין לישראל סיבה ללכת איתן "ראש בראש" בסוגייה. חברתנו הקרובה, איחוד האמירויות, שנטען שתמכה במורדים, מנסה היום להתנער מהם פומבית, וארצות הברית משתדלת שלא לבחור צד כלל ואף מנסה להפעיל לחץ על שני הצדדים כדי לגרום להם להגיע להסכם.
אם בעלת בריתנו הקרובה ביותר, ארצות הברית, לא בחרה צד, למה שאנחנו נבחר אחד? האם זה מקדם את האינטרסים של ישראל באזור? את קידום הנורמליזציה עם מדינות נוספות? את המאבק בשלוחות של איראן? והכי חשוב: האם אין לישראל מספיק צרות אחרות?
