בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג מעמיד הרבה פעמים בסימן שאלה את המילה "צדק" שמופיעה בשמו, אבל בשורה התחתונה הפסיקה שלו היום, לפיה מיאנמר ביצעה רצח עם, יכולה, או יותר נכון עלולה, להשפיע על ישראל.

כאמור, בית הדין פסק היום כי מיאנמר אחראית לביצוע רצח עם בבני הרוהינגה. לפני שנתייחס לפסיקה עצמה, חשוב להבין שזאת הפעם הראשונה שבית הדין קובע שמדינה אחראית לביצוע רצח עם. היו מקרים בעבר, בוסניה ב-2007 וקרואטיה ב-2011, שבהן כבר היתה פסיקה על רצח עם, אבל זה היה בשל אי-קיום סעיפים באמנה האוסרת על רצח עם ולא קביעת אחריות ישירה.
וזה לא כל הסיפור, או כל הבעיה, עבורנו. הפסיקה היום תקדימית במובן נוסף - הורדת הרף להוכחת רצח עם. אפשר להניח שזה לא מקרי, כשברקע עמדת השופטים בתיק הפתוח נגד ישראל. אבל אפילו זה לא הכל: הפסיקה היום היא תקדים במובן נוסף, כשזאת הפעם הראשונה של פסיקה כזאת בתביעה של מדינה שאינה צד לסכסוך. אם זה מזכיר לכם משהו, אתם צודקים - זה בדיוק כמו שדרום אפריקה תבעה את ישראל, כשכולנו יודעים שלוחה של מי היא.

למרבה הצער, העובדה שהאמת לצידנו וישראל לא ביצעה ולא מבצע רצח עם, לא בהכרח עוזרת. אבל כן יש מקום לאופטימיות:
ראשית, הפסיקה התקבלה בדעת רוב, אך ממש לא רוב, מוחץ וכן עם דעה ביקורתית ביותר של שופטי המיעוט על המבחן המשפטי שאימצו שופטי הרוב. בהינתן שיש זמן עד ההכרעה בעניין ישראל, כרגע עד לסיום הגשת עמדות הצדדים, כלומר לא לפני 2030 - הכל עוד יכול להשתנות ושופטים להתחלף.
ברור שדרום אפריקה ומדינות נוספות ינסו לקפוץ כעת על העגלה, הפסיקה היום, ובדחיפת דעת קהל עולמית ושלילית נגדנו, לקדם הליכים. אבל כמו שישראל השכילה להתעשת ולתת פייט בבית הדין, ולשלוח צוות חזק שיגן עלינו, ראוי לעשות זאת גם בזירות נוספות ובראשן המדינית וההסברתית. כי הזירה המשפטית ממש לא מתנהלת בריק.