שרידיהם של שני גברים אלמונים נמצאו בחפירות שנערכו בפולין, מול אתר הזיכרון ללוחמי גטו ורשה. בשבוע שעבר הם הובאו לקבורה יהודית בטקס מרגש. יואב קרקובסקי ויאיר ויינרב תיעדו אותו ומספרים את סיפורה של הקבורה המאוחרת שלה זכו מי שהיו ככל הנראה לוחמי מחתרת אמיצים וגם מביאים את עדותה של אחת השורדות האחרונות מהגטו, עליזה ויטיס שומרון. פרק מיוחד לרגל יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה.
האזינו לעוד יום
זו הייתה השנה הקשה ביותר בתולדות העם היהודי. יותר ממיליון, אולי אפילו מיליון וחצי יהודים נרצחו בה. במחנות ההשמדה טרבקלינקה סוביבור ומאידנק, באוושויץ בירקנאו, במשאיות הגז, בבורות הירי, בבאי יאר פונאר ואלפי אתרי רצח נוספים. לרבים כבר היה ברור בשנה הזו לאן נוסעות הרכבות, כשהן יוצאות מתחנות רכבת בריכוזים יהודיים בגטאות בפולין או מכל מקום אחר ברחבי אירופה. לא יישוב מחדש, ולא משלוחים לעבודה, היעד היה רצח.
שנת 1943 היתה גם שנת ההתפכחות. השנה שבה הבינו היהודים, בעיקר הצעירים, מהי התוכנית של הגרמנים כלפי העם היהודי. זו היתה השנה הקטלנית ביותר לעם היהודי, אבל גם השנה שבה במקומות רבים ברחבי שטחי הכיבוש של גרמניה - יהודים הרימו ראש ונשק, ולחמו באומץ. זה התחיל בגטאות קטנים בקיץ של 42, עבר לקרקוב בחג המולד של דצמבר, והשיא היה שתי פעולות מרד חמוש בוורשה. משם זה הגיע עד למרד בטרבלינקה בקיץ, ולבריחה מסוביבור, באוקטובר 43.
יאיר ויינרב ויואב קרקובסקי יום בפרק מיוחד לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל ב-27 בינואר. יום שהנהיג האו"ם בלחץ של מדינת ישראל, ב-2005. שר החוץ דאז סילבן שלום הוביל את ההחלטה הזו בעצרת האו"ם. מאז הוא מצויין בארץ ובכל בעולם בדגש על מוסדות האו"ם. הוא נקבע בתאריך הזה משום שזה היום שבו שיחררו חיילי הצבא האדום של ברית המועצות את מחנה ההשמדה והריכוז, אוושויץ בירקנאוו.
בהחלטה קוראת העצרת הכללית למדינות לפתח תוכניות לימוד בתחום זיכרון השואה, דוחה כל ניסיון להכחשת השואה, מעודדת מדינות לשמר את אתרי מחנות הריכוז וההשמדה, מגנה תופעות של שנאת זרים ואלימות על רקע מוצא אתני או אמונה דתית. ביד ושם החליטו השנה שהנושא השנתי להנצחת השואה יהיה: התנגדות יהודית בתקופת השואה בסימן שמונים שנה למרד גטו ורשה. מבחינתנו הזדמנות נפלאה לחזור לסיפורי ההתנגדות של יהודים נגד גרמנים בתקופת השואה.
