במרץ 2018 נשא סגן נשיא איראן אסחאק ג'האנגירי נאום שבו התייחס לאתגרים הניצבים בפני הרפובליקה האסלאמית. ג'האנגירי טען שילידי שנות ה-80 מציבים אתגר בפני שלטונות המדינה בכל שלב בחיים - החל מבית הספר היסודי, דרך לימודי התיכון והאוניברסיטה וכלה בהשתלבות בשוק העבודה.
דבריו עוררו ביקורת ציבורית חריפה, בטענה שיש בהם משום הטלת אחריות על הצעירים האיראנים למצבם הקשה. יומיים לאחר הנאום פרסם העיתונאי מוסטפא דאננדה טור דעה בו טען, שאלה שעודדו את בואם לעולם של ילידי שנות השמונים כדי להגדיל את אוכלוסיית איראן בעיצומה של המלחמה עם עיראק היו צריכים לחשוב על עתידם. "אנחנו דור של בוגרי אוניברסיטאות מובטלים", טען דאננדה, "איננו הבעיה. הבעיה היא החלטותיהם של בכירי המדינה".
בשל העלייה החדה בקצב הריבוי הטבעי בעשור הראשון של המהפכה האסלאמית, איראן מתאפיינת כיום כמדינה בעלת אוכלוסייה צעירה. אימוצה מחדש של מדיניות תכנון הילודה בסוף שנות השמונים הובילה לירידה חדה בשיעור הילודה.
עם זאת, וחרף ההאצה בתהליך ההזדקנות, ממשיכה אוכלוסיית איראן להתאפיין בשיעור גבוה של צעירים. אלה יוצרים לחץ כבד על שוק העבודה ועל המדינה, שאינה מצליחה לייצר מספיק מקומות עבודה, במיוחד על רקע המשבר הכלכלי החמור שבפניו ניצבת איראן. הקשיים הכלכליים המחריפים לצד דיכוי חירויות הפרט מעודדים "בריחת מוחות" נרחבת.
בראשית יולי 2021 הציג מנהל "מרכז ההגירה של איראן" נתונים המצביעים על עלייה במספר האזרחים שהביעו כוונה להגר לחו"ל. זמן קצר לאחר מכן עדכן יו"ר המועצה הרפואית האיראנית, כי בשנה האחרונה לבדה התקבלו במועצה למעלה מ-3,000 בקשות של רופאים להגר לחו"ל.
במקביל למצוקות הכלכליות ולתהליכי השינוי החברתיים, הביאה החשיפה הגוברת למערב ולמודרניזציה לאימוץ אורח חיים מערבי, בעיקר בקרב הצעירים המתרחקים מערכי המהפכה ומאמצים אורח חיים מתירני יותר.
ההשפעה המערבית הגוברת ניכרת במגוון תחומים, בהם מוזיקה, טלוויזיה, תרבות צריכה וסגנון חיים. ביטוי מובהק לאימוץ התרבות המערבית ניתן למצוא בחיקויים של מוצרי צריכה אמריקאים, כדוגמת רשת "מאש-דונלד'ס", שהחלה לפעול בערים מרכזיות ברחבי המדינה בשנות התשעים, או המותג המקומי "פארסי קולה".
לצד תהליך ההתמערבות, ניתן להצביע על תהליך מואץ של חילון. הפוליטיזציה המופרזת של הדת באיראן וכישלונו של המשטר לפתור את מצוקות האזרחים החלישו את כוח המשיכה של הדת בעיני ההמונים. התרחקות הציבור מהדת ניכרת היטב באי-הקפדה על קוד הלבוש האסלאמי, במיוחד ביחס לקיום חובת עטיית הרעלה על ידי נשים, ובהדרת רגלי הציבור מהמסגדים.
אלא שלצד תהליכים אלה, שיש בהם לכאורה כדי לעודד שינויים פוליטיים, הניעו המצוקות ותחושת הייאוש הגוברת גם תהליכים מנוגדים. אם גלי המחאה של 1999 ו-2009 יצרו את הרושם כי הצעירים האיראנים מבקשים לסחוף את הציבור למאבק בשאלות פוליטיות סביב דמוקרטיזציה וחירות, הרי שבשנים האחרונות נראה היה כי צעירים רבים מעדיפים בילוי במרכזי קניות ופנאי על פני מעורבות חברתית ופוליטית.
עם זאת, המחאות שפרצו ברחבי איראן בחודשים האחרונים בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני והובלו במידה רבה בידי ילידי סוף שנות התשעים וראשית המאה ה-21 הוכיחו שהצעירים האיראנים אינם מוכנים להשלים עוד עם המשך הדיכוי הפוליטי והאזרחי והקשיים הכלכליים המחריפים.
מאז פרוץ המהומות הצביעו פרשנים ומומחים על המשבר החמור בפניו ניצבים הצעירים ומזין את מחאתם. בריאיון לעיתון רפורמיסטי טען הסוציולוג מוחמד פאזלי כי לצעירים המיואשים אין כבר מה להפסיד והם דורשים שינוי יסודי וכי הניסיון לכפות עליהם אורח חיים, שהיה נהוג בזמן המהפכה, כמוהו כניסיון להלבישם בבגדים שלבשו בגיל שנה.
תהליכי השינוי בקרב הצעירים אינם נעלמים מעיניהם של בכירי המשטר. ערב יום השנה למהפכה האסלאמית בשנת 2014 הזהיר דרשן תפילות יום השישי בעיר משהד, איתאללה אחמד עלם אל-הודא, שמצב החברה האיראנית גרוע יותר מאשר טרם המהפכה. הוא הלין על העדפת הצעירים לצפות בשידורי הטלוויזיה בלוויין ובסרטי קולנוע ולהאזין למוזיקה, במקום לעסוק בענייני דת.
אלא, שאין בהכרה גוברת זו מצד השלטונות בתהליכי השינוי, במצוקותיהם ובמאווייהם של הצעירים משום ביטוי לנכונות לשנות את מדיניות המשטר. "משטרת הצניעות" הורחקה אומנם מהרחובות מאז פרוץ המחאות, אך השלטונות כבר הבהירו שבכוונתם להמשיך באכיפת קוד הלבוש האסלאמי בדרכים אחרות. בהעדר פתרונות מעשיים לדרישות הציבור והמשך ההתעלמות מתהליכי העומק הדמוגרפיים, החברתיים והתרבותיים המתחוללים באיראן, גל המחאה הבא הוא רק עניין של זמן.
הרחבות וראיונות עם ח"כים, מומחים ואנשי ביטחון מהארץ ומהעולם ייינתנו ב-1 במרץ, בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בשיתוף פעולה עם כאן חדשות.
הכותב ד"ר רז צימט הוא מומחה לאיראן, חוקר עמית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובאוניברסיטת ת"א
