בזמן שהממשלה חותרת לריסון והחלשה של מערכת המשפט, ישנה מערכת משפט מקבילה שהיא דווקא חותרת לחיזוקה והגדלת סמכויותיה: בתי הדין הרבניים מטעם המדינה. אירוני ככל שהדבר יישמע, בימים של משבר חברתי-פנימי חסר תקדים סביב הנושא הזה ממש, המהלך השני כמעט לא מקבל תשומת לב, ואיש מטעם הממשלה או הקואליציה לא טורח להסביר כיצד שני המהלכים מתיישבים זה עם זה.
ועדת שרים לענייני חקיקה דנה היום (ראשון) בהצעת החוק של חברי הכנסת מיהדות התורה וש״ס – להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים. יחד עם חוק נוסף, שיסמיך בתי חולים להורות למאבטחים למנוע ממבקרים, בימי הפסח, להכניס חמץ לשטחיהם, הדיון הבוקר הוא סנונית ראשונה של חקיקה דתית, שהבטיחו המפלגות החרדיות לבוחריהן, ועומדות במקום גבוה בסדר יומן.
הקרב על הדמוקרטיה | האזינו לעוד יום
החוק החדש קובע כי בתי הדין הרבניים מטעם המדינה יוכלו לדון כבוררים – בהסכמת שני הצדדים - בסכסוכים אזרחיים וכלכליים. בכך הוא מעגן, בחוק, סמכויות דומות לאלה שבעבר נהגו בפועל בבתי הדין, עד שנת 2006. באותה שנה פסק בג"ץ (תיק סימה אמיר נגד בית הדין הרבני הגדול) כי בית דין רבני לא יעסוק בנושאים אזרחיים שאינם בתחום סמכותו העניינית, ולכן הצדדים, גם אם יחפצו בכך, לא יוכלו להסמיכו להכריע במחלוקת ביניהם במסגרת בוררות.
מאז אותה פסיקה, המפלגות החרדיות נחושות להחזיר את הנוהג הקודם, והפעם גם לתקן את החוק בהתאם, שחור על גבי לבן. מציעי החוק מדגישים כי בית הדין יוסמך לדון רק אם שני הצדדים יהיו מעוניינים בכך, וכי סמכות זאת תוענק רק לאחר פרוץ הסכסוך, כלומר לא באופן שיוכל לכבול אליו את הצדדים בסכסוכים עתידיים (ההסתייגות הזאת הוכנסה לגרסה מעודכנת של החוק, בעקבות ביקורת).
עדיין, בית הדין יוכל לשמש כבורר על פי דין תורה בשורה של סכסוכים שאינם נוגעים לאישות – כמו יחסי עובד-מעביד, סכסוכים עסקיים ועוד.
למרות מה שנחזה להיות החזרת הגלגל לאחור, יש משמעות גדולה לחוק הזה. בישראל פועלים עשרות בתי דין רבניים פרטיים הפוסקים על פי דין תורה. ככלל, בציבור החרדי ניגשים למוסדות אלה כברירת מחדל כדי לפתור סכסוכים, ובמקרים רבים גם שם מתנהלים תיקי גירושין. הפיכת בתי הדין הממלכתי לכתובת עבור הצדדים, כאשר מרבית הדיינים הם ממילא חלק מאנ"ש (אנשי שלומנו) החרדים, עשויה להיות חלופה ממשית עבור ציבור חרדי רחב, ובפרט כשגובה האגרה שגובה המדינה נמוך יותר מהנהוג בחלק מבתי הדין הפרטיים.
זרם התיקים שיגדל, עשוי להיות מלווה בדרישה להגדלת תקנים והוספת הרכבים של בתי הדין הרבניים. זהו אינטרס ברור של המפלגות החרדיות – לאפשר עבודה מטעם המדינה לבעלי "כושר" לדיינות - ואולם נשאלת השאלה מה יקרה עם נפח העבודה הקיים בבתי הדין, שממילא כורעים תחת הנטל? מדוע לא יתוספו תקנים כדי להתמודד עם הסחבת הקיימת, ובמקרה הרע – עם חוסר יכולת להתמודד עם סרבנות גט ועגינות?
וישנן שאלות נוספות, כמו האם ייווצר לחץ פנים-קהילתי על עובדים במגזר הדתי והחרדי להתדיין אך ורק בפני בתי דין רבניים? האם בתי הדין הללו יפסקו למשל לטובת גננות בסכסוכי עבודה, כאשר הן נאבקות ברשתות חינוך גדולות המגובות על ידי ממסד חזק? ועוד לא ציינו את העובדה שבית דין רבני, מטבעו, הוא מקום לדיינים גברים בלבד.
מעל הכול, עבור המפלגות החרדיות – המהלך הזה מצטרף למהלך ערכי ומעשי של ביסוס דין תורה מטעם המדינה. זה מצטרף לעוד מהלכים מתוכננים, למשל הוצאת בתי הדין הרבניים מתחת ידיו של נציב התלונות על השופטים והכפפתם לנציב מיוחד, דיין בדימוס, כפי שדורשת ש"ס וכפי שדרש במפורש ובפומבי הרב הראשי לישראל יצחק יוסף משרי המפלגה.
עושים סדר ברפורמה במערכת המשפט
מדובר במהלך כולל שנועד לחזק את בתי הדין הרבניים, והוא גם יכול לבאר את דרישת המפלגות החרדיות לאשר עוד השבוע את פסקת ההתגברות. מיותר לציין שהדרישות המוצדקות הנשמעות בימים אלה לגיוון בתי המשפט, אינן כוללות גיוון של בתי הדין, שבהם ממילא מכהנים רק גברים וכאלה שנתמכים וממונים בידי המפלגות החרדיות והדתיות.
זוהי לא הסיבה היחידה, אבל הרצון לבלום מערכת שיפוטית אחת (בג"ץ), קשור גם לרצון לתת תנופה למערכת שיפוטית אחרת (בתי הדין). השאלה, כאמור, היא איך כל זה מתיישב עם הצהרות הממשלה על צמצום הכוח השיפוטי? לפי שעה, איש לא טרח להסביר.
