בשנים האחרונות, בעיקר לאחר ההתערבות הרוסית בבחירות לנשיאות בארה"ב ב-2016, הופך איום ההתערבות הזרה בתהליכים דמוקרטיים לאתגר אסטרטגי במערב. מקובל לראות בתקופת בחירות מוקד להשפעה זרה, אולם ברי כי התערבות כזו מתבצעת גם בין מערכות בחירות. ככל שחברה מקוטבת ומסוכסכת יותר ניתן להשפיע עליה מבחוץ. בשנים האחרונות הפכה גם החברה הישראלית ליעד להתערבות והשפעה חיצונית שתכליתה החלשה וערעור החוסן החברתי.
ההתמודדות עם האתגר בישראל נופלת לפתחו של השב"כ, שנידרש להגן על הדמוקרטיה מפני חתרנות מדינית. בנוסף קיימים גורמים אזרחיים - דוגמת עמותת "פייק ריפורטר" - ששמו להם למטרה, בין היתר, לזהות ולהתריע על מהלכים זדוניים של התערבות זרה. אולם, במערכת הביטחון ובציבור אין הסכמה על חומרת האיום: האם מדובר באיום אסטרטגי על הביטחון הלאומי או אתגר מינורי שהדמוקרטיה הישראלית יכולה להתמודד עימו בקלות וכי עצם העיסוק בו הינו מתן פרס לתוקפן.
בשנתיים האחרונות נחשפה פעילות איראנית חתרנית בשיח הפוליטי ברשתות החברתיות בישראל משני עברי המתרס הפוליטי. החל מהתערבות בהפגנות בלפור (ניסיון ליצור מצג שווא שההפגנות אלימות) והמשך בהפגנות נגד ממשלת בנט (סיוע למארגני ההפגנות בהכנת פלאיירים). בנוסף, זוהתה פעילות איראנית ערה סביב מערכת הבחירות האחרונה. האיראנים מאתרים שסעים פוליטיים וחברתיים ומנסים להרחיבם, מנסים לאתר מדורות ולהוסיף להן דלק.
גם בהקשר להפגנות נגד ההפיכה המשפטית עלה חשד – על-ידי "פייק ריפורטר" - לפעילות פיקטיבית ברשת בהיקפים גבוהים שמאחוריה עומדים חשבונות החשודים כאיראנים, במסגרתה קודמו מסרים התומכים במחאה ("מקנא במי שיכולים לרדת מהארץ", "מה שה-BDS לא הצליחו לעשות לוין ונתניהו הצליחו בחודש"). יצוין כי פעילות זו בוצעה בטוויטר ומאות החשבונות החשודים הוסרו מהרשת לאחר שדווחו לחברה. עוד יודגש, כי אותם חשבונות שהוסרו תמכו לפני מספר חודשים בהקמת הממשלה, כלומר לא מדובר כאן ב"בחירת צד" איראנית.
מה האיראנים רוצים? המטרה האיראנית הראשית היא להחליש את ישראל. ישראל חלשה ומקוטבת עולה בקנה אחד עם האינטרס האיראני. האיראנים מכירים בכך שבמישורים אחרים של העימות עם ישראל (כמו טרור וסייבר) הם נוחלים במקרים רבים כישלון ולעומת זאת בתחום של התערבות בשיח הפוליטי הם נתקלים באזור פרוץ המאפשר להם לפעול ללא סיכון. לכן, הם מתערבים ומתערבבים בשיח הפוליטי משני צידיו וחותרים להעמיק שסעים הקיימים ממילא.
הקשר בין ההתערבות הזרה לשיח הפנימי הוא קשר סימביוטי. קשה להבחין בין מקורות השיח, אם הם חיצוניים או פנימיים. כאשר טיל משוגר מעזה לעבר שדרות או וירוס מחשבים נשלח מטהראן מערכת הביטחון יכולה לקבוע בוודאות מה מקור האיום ואף לסכלו. לעומת זאת, כאשר מסר יוצא מאיראן, וגורם פנימי מהדהד אותו מבלי דעת, הוא הופך בין רגע לחלק מהשיח הפנימי במדינה ולכן לגיטימי. גורמים במערכת הפוליטית ששיתפו תכנים שמקורם באיראן לא ידעו שעשו כך ולכן קשה לבוא אליהם בטענות.
קיימים מספר אתגרים המקשים על גורמי המודיעין להתמודד עם אתגר ההשפעה זרה. ראשית, גורמי מודיעין מרוכזים באופן טבעי ביריב, עיסוק בחברה פנימית זר להם. בנוסף, ההבנה כי מדובר באיום משולב (חיצוני ופנימי) עלולה ליצור עיוורון מודיעיני. שנית, ארגוני מודיעין פועלים באופן טבעי באזורים של חשאיות, ולכן התערבות זרה בשיח החברתי הגלוי עלולה לעבור "מעל הרדאר" המודיעיני. ארגוני המודיעין שואפים להימנע מנקיטת צעדים שעלולים להשפיע – או להיתפס כמשפיעים - על התהליך הדמוקרטי. נוסף על כך, להוציא את השב"כ, שאר ארגוני המודיעין יכולים לטעון – ובצדק - כי עיסוק באיומים פנימיים אינו בסמכותם.
טענה מרכזית באשר לאיום התערבות זרה היא, כי ביחס לקיטוב הפנימי המאיים לרסק את ישראל מבפנים עוצמתו חלשה בהרבה. ואמנם, השיח הפוליטי המתלהם והאלים ברשתות החברתיות בישראל, הרומס זכויות אדם בסיסיות לפרטיות ולשם טוב, מהווה סכנה ללכידות הפנימית ולחוסן החברתי. אם ננסה להעריך את עוצמת החלק הפנימי של הקיטוב, כפי שבאה לידי ביטוי ברשתות החברתיות, לעומת החלק החיצוני, סביר כי ההשפעה הזרה מהווה אחוזים בודדים בתרומה לשיח הרעיל ורווי השנאה.
מדוע, אם כן, נידרש להתמודד עם ההתערבות הזרה שהשפעתה קטנה בהרבה? החברה הישראלית צריכה לחסן עצמה מפני השיח הפנימי האלים ורווי השנאה ואתגר זה הינו ראשון במעלה עבורה. אולם, קיימים קשיים בלתי מבוטלים בקידום מהלך כזה ולראיה העדר קידום של יוזמות רגולציה וחקיקה שנועדו לרסן את ההתלהמות ברשתות החברתיות. לעומת זאת, הצורך במענה להתערבות זרה הינו מובן יותר והינו בקונצנזוס, משום שהיא פוגעת בעיקרון של ריבונות ודמוקרטיה הנשענת על ויכוח של גורמים פנימיים בלבד.
ההתמודדות עם מהלכי חתרנות שאינם גלויים נישענת, בראש ובראשונה, על גורמי המודיעין המופקדים על אתגר זה. לצידם ניתן להצביע על גורמי חברה אזרחית הפועלים להעלאת המודעות לתופעה ולהקניית מודעות של הציבור כחלק חיוני במענה. החברה האזרחית יכולה להוות, בעת ובעונה אחת, גם הגורם המותקף וגם הגורם שיכול וצריך לתת מענה לאתגר. כל אזרח יכול להקיף עצמו במעין "כיפת ברזל" אישית של מודעות - כיצד לזהות התערבות זרה, לדווח עליה ולהתעלם ממנה ובכך למזער את הנשק הפוטנציאלי שלה. חברה שהציבור בה מודע לאיומי התערבות זרה ושימוש זדוני ברשת תוכל להתמודד טוב יותר גם עם תהליכים פנימיים שהינם בעלי מאפיינים דומים ושנזקם גדול בהרבה.
