בעשור וחצי האחרונים, מאז הכשלון לקדם הסדר כולל עם הפלסטינים (תהליך אנאפוליס), התמקדה האסטרטגיה הישראלית בזירה הפלסטינית בשלוש תכליות: ביסוס רגיעה ביטחונית ממושכת ככל הניתן, לאחר מבצעי הרתעה, שנערכו בעיקר נגד חמאס וג'האד אסלאמי ברצועת עזה, ונטרול תשתיות הטרור ביהודה ושומרון. משיכת זמן עד אשר יבשילו תנאים (שלא הוגדרו) לקדם הסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית. כל זאת, תוך הבטחה לקהילה הבינלאומית ששטחי יהודה ושומרון הם שטחים במחלוקת, ועד לגיבוש הסכמות אשר לעתידם ישראל תאחז בהם ב"תפיסה לוחמתית" בהתאם לדין הבינלאומי וחוקי הכיבוש, קרי - באופן זמני.
ההסכמים הקואליציוניים שעל בסיסם כוננה ממשלת ישראל, בדומיננטיות מוחלטת של מפלגות ימין וחרדים, משקפת שינוי באסטרטגיה הישראלית כלפי הזירה הפלסטינית, ובמרכזו: השתלטות על שטח C על ידי הרחבת ההתנחלויות בו, הכשרת מאחזים הלא מורשים ודחיקת הפלסטינים מהאזור. יצירת תנאים להחלת ריבונות ישראלית (סיפוח) על שטחי ההתנחלויות ובקעת הירדן.
זאת, באמצעות חיזוק הרכיבים הקבועים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון (לדוגמא, הכפפת המנהל האזרחי לשר האוצר ושר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', והעברת הסמכויות מהמפקד הצבאי לגורמים אזרחיים/ממשלתיים).
החלשת הרשות הפלסטינית ואף נכונות להביא להתפוררותה, במקום שימורה וחיזוקה כגורם שולט, יציב ומתפקד, וככתובת אחראית לצרכי האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית.
צעדיה הראשונים של הממשלה מעידים על יישום "אסטרטגיה שתלטנית", זאת על ידי הטלת "עונש" על הרשות הפלסטינית - עצירת העברתם של כספי סילוקין הנגבים על ידי ישראל; הכשרת עשרה מאחזים לא-מורשים ביהודה ושומרון כמענה לפיגועי טרור שאירעו בירושלים; האצת הריסה של בנייה פלסטינית לא חוקית בירושלים וביהודה ושומרון; מתן אישור לבניית כ-2,000 יחידות דיור בהתנחלויות; קידום עונש מוות למחבלים, ועוד.
אולם, צעדים אלו לא ירגיעו את התסיסה בשטח ואת הטרור הגואה, אלא אך יאיצו את הנפיצות ופוטנציאל ההסלמה, ימשיכו לערער את היציבות, יזינו את המוטיבציה לטרור ואת צמיחתן של קבוצות פלסטיניות אלימות המנצלות את הוואקום המשילותי שמקורו בהיחלשות הרשות הפלסטינית.
קשה להעריך שהתקיים תהליך חשיבה מסודר בממשלה ובקבינט הביטחוני, שנועד לבחון את השלכותיה קצרות וארוכות הטווח של "האסטרטגיה השתלטנית". יתר על כן, בתפקידי מפתח בממשלה נושאים אישים המובילים אג'נדה של כאוס - אי-יציבות כהזדמנות לקדם את האידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה, שמשמעותה החד-משמעית היא מציאות של 'מדינה אחת' בין הירדן לים, שתתאפיין בדומיננטיות יהודית ובהכרח לא תהיה דמוקרטית.
זאת, מתוך אמונה כי ניתן להכריע את הפלסטינים ולמחוק את שאיפותיהם הלאומיות. השלכות מימוש "האסטרטגיה השתלטנית"' הן לכן לא רק התגברות הטרור הפלסטיני והסלמה ביטחונית וצבאית בזירת הסכסוך, אלא גם המשך היחלשותה של הרשות הפלסטינית, העמסת נטל האוכלוסייה הפלסטינית על מדינת ישראל, החזרת הסוגייה הפלסטינית למרכז הבמה הבינלאומית, ובעת הנוכחית גם תוך ביקורת מחריפה כלפי ישראל בפורומים בינלאומיים. ומטרידה יותר מהכול היא האצת ווקטור הגלישה למציאות של 'מדינה אחת'.
המכון למחקרי ביטחון לאומי גיבש הערכת מצב אסטרטגית לממשלת ישראל לשנת 2023, התריע על ההשלכות השליליות של המדיניות המסתמנת והציע "אסטרטגיית גידור" המתבססת על הפעלת גורמים מרסנים ונטרול הגורמים הנפיצים, תוך קביעת "כללי משחק" שעיקרם קווי תיחום לפעולות שכל צד יתחייב לא לחצות אותם.
במסגרת המדיניות המומלצת, ישראל תימנע מהרחבת ההתנחלויות, מקידום צעדי סיפוח ומפגיעה בסינכרוניזציה בין המאמצים הצבאיים לאלה האזרחיים, שכיום הם בידי נציג הריבון – מפקד פיקוד מרכז. במקביל ומסגרת קווי תיחום אלה, הרשות הפלסטינית מצידה תימנע מלעמת את ישראל בערכאות בינלאומיות.
בד בבד, חיוני להפעיל מאמצים האמורים לבלום את המגמות השליליות הניכרות בשטח ובכללם חיזוק הכלכלה הפלסטינית בשורת צעדים שיתרמו לצמיחה, ירחיבו תעסוקה, יעלו את הכנסות הרשות ממיסים. בנוסף, יש להימנע מהטלת סנקציות שעלולות להביא להתפרקות הרשות. בין היתר, נדרשת רפורמה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים, שתשפר את תפקודם ותעלה בשורותיהם מוטיבציה, בהנחיית המתאם הביטחוני האמריקאי (USSC), ובשלב ראשון תסייע להשבת השליטה והמשילות שלהם בצפון השומרון.
ברקע, ניכר שינוי מגמה ברשות הפלסטינית - מפסילה מוחלטת של 'הסכמי אברהם' לנכונות להשתלב בפרויקטים אזוריים. מגמה זו, אם תבוא לידי ביטוי מעשי, עשויה לסייע בקידום יחסי ישראל עם ערב הסעודית ולהטיל מגבלות מרסנות על שני הצדדים כאחד – ישראל והרשות הפלסטינית - החוששים מפגיעה ביחסיהם עם מדינות ערב.
כן חשוב לחזק ולגבות במעש את התחייבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לשמור את הסטטוס קוו בהר הבית. בראש ובראשונה, יש לחזק את הווקף הירדני, לחדש את סמכויותיו, לרענן את צוות שומריו ולכונן וועדת מומחים מייעצת לניהול הר הבית בהשתתפות ישראלים-ירדנים-פלסטינים מזרח ירושלמים, וזאת כדי למנוע טעויות ואירועים מסלימים טרם התרחשותם.
מעבר לכל הצעדים הטקטיים האלה, ראוי שישראל תפקח את עיניה ותתנער מאשליות "האסטרטגיה השתלטנית", המובילה למיסוד מערכת חיים מעורבת, מפותלת ומרובת סכנות בין יהודים לפלסטינים. לצד פוטנציאל ההסלמה הביטחונית הגלום בה, אסטרטגיה זו מובילה ישירות למציאות שלא ניתן יהיה להתירה, תהיה זו מציאות של 'מדינה אחת', המסכנת את החזון הציוני של מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומשגשגת.
הכותב תא"ל (מיל') אודי דקל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
