נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, שעד לאחרונה נתפס כמוקצה של המזרח התיכון זוכה בשנים האחרונות לעדנה מחודשת כאשר מספר מדינות ערביות כמו איחוד האמירות, בחריין וירדן החליטו לחדש עימו יחסים לאחר נתק של יותר מעשור. עם זאת, בשנה האחרונה ניכר כי גל הנורמליזציה האזורית נותר מוגבל ולא תורגם לכדי הצלחות דיפלומטיות משמעותיות עבור סוריה או להשקעות כלכליות במדינה ההרוסה. נוסף על כך, תהליך הפיוס שהחל לאחרונה בין טורקיה לסוריה ועשוי היה להיות בגדר תפנית היסטורית, נתקל בלא מעט מכשולים ולא הצליח להבשיל כמתוכנן.
רעידת האדמה הטרגית עוררה מחדש את הסנטימנט הערבי כלפי אסד ומיצבה אתו כריבון לגיטימי וככתובת מדינתית בלעדית להעברת הסיוע. כך, בעוד שמדינות המערב מיהרו להגיש עזרה לטורקיה היו אלו בעיקר מדינות המזרח התיכון שנרתמו לשליחת סיוע הומניטארי לסוריה, וליתר דיוק למשטר אסד. למעלה מ-200 מטוסים מלאים בציוד רפואי, מזון, שמיכות ואוהלי מחסה נחתו עד כה במדינה. המדינות המובילות שנרתמו לסייע הן איחוד האמירויות, עיראק, לוב, איראן, קטר, אלג'יריה, תוניסיה, עומאן ועוד. רוסיה ואיראן, המבוססות היטב במדינה כמעט למעלה מעשור, היו הראשונות להגיש סיוע ולחלץ נפגעים בשטחי המשטר.
עשרות מדינות אחרות הביעו תנחומים בפני הנשיא הסורי. שרי החוץ של איחוד האמירויות ושל ירדן אף הגיעו לביקור רשמי במדינה והדגישו את תמיכת מדינותיהם ועמידתן לצד סוריה. נרשמה גם שיחת הטלפון בין נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, עם אסד לראשונה מאז התמנה אל-סיסי לנשיא ב- 2014. לאחרונה אף דווח שבכוונתו של שר החוץ הסעודי להגיע לדמשק, ובכך אולי להוביל להפשרה הדרגתית ביחסים בין המדינות. סעודיה, שתמכה במשך המלחמה במורדים שניסו להפיל את הנשיא הסורי, היתה עד כה מבין המתנגדות הבולטות להכרה מחודשת בו. אסד רכוב על גל האמפטיה האזורית, הגיע השבוע לביקור רשמי בעומאן, שם הוחלט להשיב את היחסים התקינים בין סוריה למדינות ערב.
אסד לא החמיץ את ההזדמנות לסחוט וויתורים גם מהאמריקאים ויצא בקמפיין תקשורתי מתוזמן יחד עם שותפו חיזבאללה, הקורא להסרת הסנקציות הכלכליות המוטלות על המשטר מצד הממשל האמריקאי, בטענה שהן פוגעות במאמצי ההתמודדות עם האסון. מספר ימים לאחר מכן, ארצות הברית הודיעה על החרגת הסיוע ההומניטארי שמועבר לסוריה מהסנקציות לתקופה של כשלושה חודשים.
שעה שהמשטר ממנף את האסון לצרכיו הפוליטיים והכלכליים, בסוריה כמו בסוריה, הקורבנות האמיתיים הם הסורים עצמם ובעיקר אלו שמתגוררים בשטחי האופוזיציה בצפון ובצפון-מערב המדינה. למעשה, אלו הם האזורים שנפגעו יותר מכל. מרחב אידליב בצפון מערב, המוגדר כמובלעת המורדים האחרונה בסוריה ושם מיושבים מיליוני עקורים סורים, נשלט על ידי ארגון האופוזיציה הג'האדיסטי "המטה לשחרור א-שאם". צינור החמצן של האזור הזה, בימי שגרה, הוא באב אל-הווא - מעבר הגבול האחרון שנותר להעברת סיוע הומניטארי בינלאומי לשטחי סוריה. אולם, רעידת האדמה פגעה בכבישים ובדרכי הגישה למעבר הגבול ובכך למעשה חסמה כל אפשרות להגשת סיוע בימים הראשונים לאסון. מי שפעל במרץ לחלץ פצועים והרוגים מההריסות היו התושבים עצמם וארגונים מקומיים. רק לאחר כשבוע, גופי האו"ם הודיעו כי המשטר הסורי אישר לפתוח שני מעברי גבול נוספים מהצד הטורקי על מנת להאיץ את הסיוע לאזור - מהלך שהוא בגדר "מעט מדי, מאוחר מדי".
ואיך בכל זאת קשורה ישראל לאירוע? זמן קצר לאחר רעידת האדמה עלתה בקשה חריגה מישראל להעביר סיוע הומניטארי לסוריה. הבקשה הגיעה מרוסיה ולא ידוע אם היא תואמה עם המשטר, אולם לאחר שפורסם כי ישראל הביעה הסכמה להירתם לסיוע, העיתונות הרשמית בסוריה מיהרה להכחיש ושמה ללעג את הטענות הישראליות בטענה שמדובר במסע תעמולה של ראש הממשלה, נתניהו, וכי סוריה לעולם לא תבקש עזרה ממדינה שהובילה להרג של אזרחים סורים לאורך השנים.
לבסוף, לצד הפוליטיזציה של המשבר ראוי שישראל תשים לב גם "לשיעיזציה" שלו: איראן ושלוחיה, חיזבאללה מלבנון ומיליציות שיעיות מעיראק מזרימים מזה שבועיים סיוע מסיבי למדינה הפגועה הן באמצעות מטוסים והן באמצעות משאיות שחוצות את הגבול לסוריה, באין מפריע. מעבר לכך שהתמיכה הבלתי מעורערת של איראן ממחישה פעם נוספת את הקשר ההדוק בין המדינות, לא יהיה זה מופרך להניח, כי זה רק עניין של זמן עד שבטהראן יחליטו להעביר גם נשק ואמצעי לחימה בכסות של סיוע הומניטארי.
הרחבות וראיונות עם ח"כים, מומחים ואנשי ביטחון מהארץ ומהעולם ייינתנו ב-1 במרץ, בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בשיתוף פעולה עם כאן חדשות.
ד"ר כרמית ולנסי היא ראש הזירה הצפונית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) אוניברסיטת תל-אביב.
