ב-9 במאי, בדיוק בעוד חודשיים, תעלה נועה קירל על במת האירוויזיון בליברפול. זה יקרה 50 שנים בדיוק מאז שנציגה ראשונה של ישראל השתתפה בתחרות ונשאה על כתפיה אחריות גדולה, כמעט לאומית. המשימה: לייצג את ישראל על הבמה הגדולה והנצפית ביותר - באירופה. מאז, הבמה הזו הפכה לנצפית ביותר בעולם, עם מאות מיליוני צופים ומאזינים, ומתחרות בהשתתפות נציגים מ-17 מדינות בלבד.
מאילנית ועד נועה: 50 שנות אירוויזיון | האזינו להסכת "עוד יום"
אז איפה הלאומיות והבין-לאומיות באירוויזיון באה לידי ביטוי? "בשפה, בסגנון המוזיקלי, בלבוש, במסרים - ממסר מקומי כמו 'חי' עד למסר אוניברסלי כמו 'I'm not your toy'. ובכלל – אם בעבר הרצון להתבלט בין המדינות השונות בשירים, בהעמדה או בלבוש שיציג בצורה הטובה ביותר את המולדת, נראה שהיום היעד השתנה", מסבירה שני נחשוני. "המוזיקה מתאימה את עצמה יותר ויותר לתעשיית הפופ, ולפעמים נדמה שהשאיפה להביא את התחרות הביתה התחלפה ברצון לפרוץ לשוק הבין-לאומי".
"במשך ארבע שנים רצופות לא עלינו לגמר. השירים בשנים אלה היו לפי התקנון של רשות השידור דאז, שאפשר עד 50% מהמילים בעברית. הייתה הרגשה שאנחנו באים קצת כבדים וזה פשוט לא עבד יותר. כל שאר המדינות עברו לאנגלית חוץ מהצרפתים, האיטלקים והספרדים", שיתף דורון מדלי. "אז ביקשתי ממי שהיה מנהל רשות השידור בזמנו יונה ויזנטל אם אפשר לשנות את התקנון - והוא אמר לי 'אני מעדיף את ישראל בגמר באנגלית מאשר שנה חמישית ברציפות מחוץ לגמר".
