איראן וסעודיה הפתיעו את העולם כשחתמו בסוף השבוע בבייג'ינג על הסכם לחידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן. דניאל אופיר משוחח עם רועי קייס על הסכסוך שעיצב את המזרח התיכון, ועם טוביה גרינג מהמכון למחקרי ביטחון לאומי על המשמעויות הרחבות של ההישג הסיני בתיווך העסקה.
פיוס במפרץ | האזינו להסכת עוד יום
את המזרח התיכון נוהגים לחלק בשנים האחרונות בגדול לשני מחנות - הסוני והשיעי. במחנה הראשון אפשר למנות כמעט את כל המדינות הסוניות: מצרים, מרוקו, ירדן, איחוד האמירויות וכמובן סעודייה, שרואה בעצמה כמובילת הגוש. במחנה הנגדי נמצאות סוריה, תימן בשלטון החות'ים, וגם כוחות פוליטיים דומיננטיים בלבנון ובעיראק, כאשר מנהיגת הגוש הזה היא כמובן איראן. החלוקה הזאת היא כמעט אַקסיומה ברורה מאליה. ממש כמו שהשמש זורחת בבוקר. החלוקה הזאת היא גם מה שאפשר לישראל להתקרב למדינות במחנה האנטי-איראני ואפילו לחלום על נורמליזציה עם סעודייה.
"במשך כמה ימים התנהל מרתון של שיחות קדחתניות בין משלחת סעודית לאיראנית, בתיווך סיני. השיחות נועדו לחזק את היחסים בין היריבות הגדולות - מנהיגת המחנה הסוני ומנהיגת המחנה השיעי", מסביר קייס. "יהיה מעניין לראות איך שתי המדינות יישמו את ההישג הדיפלומטי הזה בשטח, כי עם כל הכבוד לפן ההצהרתי - יש לשני הצדדים חשדנות גדולה מאוד אחד כלפי השני".
"למעשה סין היא כבר שחקנית מרכזית הרבה לפני יום שישי האחרון. תחת שי ג'ינגפינג, היא מעורבת כמעט בכל תחום אפשרי במזרח התיכון והמפרץ", מסביר טוביה גרינג. "זה היה מקרה שכל הכוכבים התיישרו באותו זמן - כמו שבדרך כלל קורה בפריצות דרך כאלה. סין למעשה נכנסה לדלת פתוחה, כשסעודיה ואיראן כבר מקיימות משא ומתן. העובדה שהיא הצליחה לתווך את זה - היא כיוון שהיא המעצמה היחידה שיכולה לעשות את זה כרגע".
