כשהכוח פגש את הכסף: הסיפור מאחורי המלחמה על הספרייה הלאומית

כשהכוח פגש את הכסף: מה קרה בספרייה הלאומית?
חוק שנשלף באמצע הלילה, מאות מיליוני שקלים על הכף והניסיון לסגירת חשבון: הסיפור המטריד מאחורי המאבק על הספרייה הלאומית
מחבר שאול אמסטרדמסקי מחבר שאול אמסטרדמסקי
Getting your Trinity Audio player ready...
אמסטרדמסקי
צילום: אמסטרדמסקי

על פניו, הדבר הכי משעמם בעולם זה ספרייה, אבל הסיפור של מה שהממשלה מנסה לעשות לספרייה הלאומית זה לא סיפור על ספרים. זה סיפור על אגו, כוח, וכסף. ובמקרה גם ספרים. סיפור שמתחיל אי שם בסוף המאה ה-19, ונגמר בנקמה של הממשלה נגד אדם אחד בכל מחיר. ליטרלי בכל מחיר - מדובר כאן על מאות מיליוני שקלים, והפקעת קניין פרטי של אנשים, על כל ההשלכות הרעות שנובעות מזה. 

הסיפור הזה הולך ככה

הספריה הלאומית נולדה בירושלים ב-1892, כשכמה מראשי היישוב החליטו לבנות את ארון הספרים היהודי, פיזית. לשמר את כל הכתבים החשובים של העם היהודי במקום אחד. ומה שהתחיל בתור ארון אחד של כמה עשרות ספרים הפך עם הזמן לאלפי ספרים, ואז עשרות אלפי ספרים, ואז מאות אלפי ספרים.

מארון אחד למאות אלפי ספרים. הספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם, 2011. צילום: יעקב נעמי, פלאש 90

בכל הזמן הזה הספריה נדדה בירושלים ממקום למקום, עד שב-1925, כשהוקמה האוניברסיטה העברית בירושלים היא לקחה עליה בעלות. ב-1960, כשהוקם קמפוס גבעת רם, בית הספריה הלאומית עבר סופית לשם.

יש רק בעיה אחת בסיפור הזה

בכל הזמן הזה, הספרייה הלאומית לא באמת היתה ספרייה לאומית. היא היתה אחלה פרויקט ונוהלה בידי האוניברסיטה הראשונה בישראל, אבל היא לא היתה פרויקט לאומי אמיתי. אז בסוף שנות ה-90 נשיא האוניברסיטה, יחד עם הלורד רוטשילד, פנו לשר החינוך (זבולון המר) וביקשו ממנו - בוא נחשוב איך הופכים את הספריה ללאומית באמת.

הם כינסו ועדה שישבה וחשבה במשך ארבע שנים. ואז הוועדה הזו המליצה להקים עוד ועדה, הפעם בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר. וגם הוועדה הזו ישבה וחשבה, הפעם במשך שנתיים, ובסוף יצאה עם תוכנית - כך נהפוך את הספריה לספרייה לאומית על מלא.

הנה מה שהוועדה המליצה - זה החלק בו זרעי הפורענות נטמנים:

קודם כל, לשנות את הבעלות. במקום שהספרייה תהיה בבעלות האוניברסיטה בלבד, שהיא תהיה חצי בבעלות המדינה, רבע בבעלות האוניברסיטה, ורבע בבעלות העם היהודי. אחר כך, וזה ממש חשוב, ליצור מבני ארגוני שיוודא שהספרייה היא גוף עצמאי שלא תלוי בממשלה בשום צורה ועניין.

המבנה הזה ייראה ככה: לספרייה תהיה מועצה ציבורית. חבריה יהיו מהאקדמיה, אנשי רוח, כלכלה, כאלה, ושר החינוך ימנה חבר אחד. המועצה תמנה את דירקטוריון הספריה שיהיו בו 11 חברים. חצי מהאקדמיה, חלק בעלי ניסיון כלכלי והיתר אנשי רוח.

הדירקטוריון הוא זה שיקבע את מדיניות הספריה וימנה את המנכ"ל. לפוליטיקאים לא תהיה שום מעורבות בניהול הספרייה וענייניה. הוועדה נימקה את זה בצורך בניהול ענייני ומקצועי ונטול שיקולים פוליטיים. זה המודל שהוועדה המליצה. ואתם יודעים מה קרה?

הכנסת אימצה אותו כמו שהוא.

במשך שלוש שנים עשרות חברי כנסת מהימין, בהובלת אריה אלדד, יחד עם עשרות חברי כנסת מהשמאל בהובלת מיכאל מלכיאור, חוקקו את חוק הספריה הלאומית ועשו היסטוריה. ב-2007 הצעת החוק אושרה פה אחד בכנסת. מזל טוב העם היהודי - יש לכם ספריה לאומית על מלא.

עכשיו מגיע הפרק הבא בסיפור שלנו. אחרי שהכנסת הפכה את הספרייה הלאומית לגוף לאומי עצמאי - הוחלט להקים לה גם בניין חדש משלה, ולהוציא אותה מהקמפוס של האוניברסיטה העברית.

פרויקט בעלות של יותר ממיליארד שקל. הספרייה הלאומית בבנייה. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

כאן הכסף נכנס לתמונה

הלורד רוטשילד החליט לתרום הרבה כסף בשביל להקים בניין מפואר לספרייה הלאומית ולהפוך אותה לגוף טכנולוגי מוביל. 100 מיליון דולר, ליתר דיוק. גם נדבנים יהודים אחרים החליטו לשים כסף, כמו קרן גוטסמן, ששמה 75 מיליון דולר. והמדינה? היא שמה 32 מיליון דולר, ותרמה חתיכת קרקע בפריים לוקיישן - מול הכנסת - ללא תמורה. בהמשך הגיעו תרומות נוספות - גם להקמת המשכן החדש, גם לתחזוקה שלו וגם למטרות נוספות.

בסך הכל אנחנו מדברים על פרויקט של יותר ממיליארד שקל.

ב-2016 התחילה העבודה על המבנה הזה, שעומד להיפתח ממש ממש בקרוב. באמת, כבר רואים את המדפים בפנים. ועכשיו, ממש עכשיו, שניה לפני שזה הולך להיפתח, רגע לפני, הגיע שר החינוך יואב קיש משום מקום והחליט שהוא מחרב את כל העסק.

זה החלק בסיפור שהאגו והכוח נכנסים פנימה

בסוף פברואר, בלילה שבו הממשלה ישבה לאשר את תקציב המדינה, שר החינוך יואב קיש עשה מחטף. משום מקום הוא הביא הצעת חוק והניח אותה על השולחן וביקש להכניס אותה לחוק ההסדרים, למרות שאין לה שום קשר לתקציב. אתם בטח במתח עצום עכשיו - איזה מהלך דחוף מיהר שר החינוך להכניס לישיבת אישור התקציב הלילית?

אז הנה: עמוד אחד בסך הכל, עם 11 סעיפים. תחת הכותרת ״הגברת השקיפות והפיקוח הציבורי בספרייה הלאומית״. לפי ההצעה של קיש - למועצת הספריה לא תהיה יותר שום משמעות, הדירקטוריון הקיים של הספריה יפוזר תוך 30 יום והמדינה והאוניברסיטה העברית ימנו באופן ישיר דירקטוריון חדש. שר החינוך ייצג את המדינה וימנה את היו"ר ואת רוב הדירקטורים, ולכן יהיה לו רוב אוטומטי.

גם אם אחד המינויים של שר החינוך ייפסל בוועדה שצריכה לאשר אותם - כי, למשל, יש להם זיקה פוליטית או שהם לא עומדים בשום תנאי סף - הממשלה תוכל לאשר את המינוי שלהם בכל זאת.

היועץ המשפטי של משרד האוצר עמד על הרגליים האחוריות. הוא הסביר שלהצעה של קיש אין שום קשר לתקציב המדינה, ושאין בה שום חלק שמגביר את השקיפות או הפיקוח אלא רק עושה פוליטיזציה לספרייה הלאומית. הוא הסביר גם שההצעה הזו הגיעה משום מקום בלי שום עבודת מטה מסודרת.

אבל זה לא עזר לו. שרי ושרות הממשלה הצביעו על ההצעה הזו, והיא אושרה. אבל אז, רגע אחרי ששני תורמים כבר הודיעו שהם ימשכו את הכסף שלהם אם החוק יעבור - הגיע עוד טוויסט בעלילה:

השר קיש הודיע שהוא הגיע להבנות עם הספרייה הלאומית - הוא ימנה ארבעה חברי מועצה במקום אחד, וגם חבר דירקטוריון אחד. בנוסף הוא יוכל למנות חבר בוועדת הביקורת של הספרייה. לפי הפרסומים, קיש התחייב לרדת מהחוק שהציג בישיבת הממשלה הלילית. 

סוף הסיפור? ממש לא!

קודם כל, השר קיש לא באמת גנז את החוק, והוא עדיין יכול להיות מונח בכל רגע להצבעה בכנסת, ואנחנו יודעים מה אומרים על אקדח שמופיע במערכה הראשונה.

הספרייה הלאומית היא רק משל

הנמשל הוא היכולת של הממשלה להפקיע קניין פרטי מתי שמתחשק לה, מכל סיבה שהיא. במקרה הזה הם מדברים על שקיפות, אבל בינינו, כולם יודעים שזה בגלל שהספרייה הלאומית החליטה להעסיק לפני כמה שנים את פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, מי שהיה אחד האנשים שדחפו בכוח את התיקים הפליליים של ראש הממשלה נתניהו.

העניין הוא שהלורד רוטשילד ויתר התורמים החליטו לתרום את עשרות מיליוני הדולרים האלה בגלל שחוק הספריה הלאומית הבטיח שהיא תהיה גוף עצמאי, א-פוליטי, שמנותק משליטת הממשלה.

עכשיו, אם הממשלה פשוט דורסת ברגל גסה את ההבטחות שלה, ללורד רוטשילד ויתר התורמים יש את הזכות ללכת לבית המשפט ולהגיד - הממשלה פוגעת בקניין הפרטי שלנו. במדינה שבה יש בית משפט חזק ועצמאי, הלורד רוטשילד יקבל סעד.

במדינה עם מערכת משפט שעברה פוליטיזציה, לכו תדעו. וזה ממש לא ספולציות באוויר - כבר עכשיו החליטו כמה תורמים כבר להשהות את התרומה שלהם, עד שיהיה ברור מה בדיוק הממשלה מתכוונת לעשות. 

האם המהלך של השר קיש נועד ל"הגברת השקיפות בספרייה הלאומית" או שהוא קשור לרצון להזיז את שי ניצן מתפקיד רקטור הספרייה? זהו, שזה בכלל לא הסיפור. 

הסיפור הוא זה: הממשלה והכנסת מבטיחות לנו שהשינויים במערכת המשפט יחזקו את הדמוקרטיה ושאין לנו מה לדאוג ושאפשר להשאיר פה את הכסף והכל טוב. אבל במו ידיה היא עושה את ההיפך המוחלט, משנה כללים בדיעבד ופוגעת בקניין הפרטי של אנשים. אתם יכולים להגיד שזו רק ספרייה, נכון? למי אכפת. 

היום זו הספרייה הלאומית, מי יודע מה זה יהיה מחר

הפופולריים