נכון נראה שיש בלגן אטומי בישראל בזמן האחרון? זה כלום לעומת מה שקורה בצרפת סביב רפורמת הפנסיה שמקדם הנשיא מקרון. אז על מה בדיוק כל העצבים של הצרפתים?
האזרחים בצרפת זועמים על הנשיא עמנואל מקרון, שמתכנן להעלות להם את גיל הפרישה מ-62 ל-64. על פניו, לא נשמע כמו החומר ממנו עשויות מחאות. אבל הצרפתים? הם חושבים אחרת. כבר שבועות ארוכים שבכל יום שני יוצאים לרחובות מיליוני בני אדם, חברי איגודים מקצועיים, עובדי ממשלה ואזרחים שאומרים לנשיא - 'אדוני הנשיא - לא! תבטל את הצעת החוק'.
בשבוע האחרון המחאה אפילו הסלימה. מפגינים חסמו את דרכי הגישה לנמלי התעופה, עובדי העירייה לא פינו את הזבל מהרחובות, אפילו מהשאנז אליזה - אבל מקרון ממש לא מתרגש. לדעתו, העלאת גיל הפרישה הוא צעד הכרחי להצלת הכלכלה והדורות הבאים - כל כך הכרחי, שאפשר לדלג על נבחרי העם.
ביום חמישי, לפני עשרה ימים, הנשיא מקרון עשה מהלך שמעטים חשבו שהוא יעשה. לאחר שהבין שרפורמת הפנסייה שלו לא תזכה לרוב ב"אסמבלה נסיונל" (הבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי), הוא הורה לראש הממשלה שלו, אליזבת בורן: הפעילי את סעיף 49, פסקה 3 בחוקה, או במילים אחרות - פסקת ההתגברות הצרפתית. תאמינו או לא, אבל החוקה הצרפתית מאפשרת לממשלה להיות כל יכולה. להתעלם מבית המחוקקים ולהמשיך הלאה ליישום הרפורמה. ככה, כאילו כלום.
צרפת בוערת | האזינו להסכת של עוד יום
אז מקרון מחפש את כל הדרכים שהרפובליקה החמישית אישרה כדי להעביר את החוק בצרפת. דבר ראשון, לצרפתים יש תודעה פוליטית מפותחת. זוכרים את מחאת האפודים הצהובים? המחאה האחרונה שעלתה למקרון בשיערות לבנות? המחאה הזו התחילה בגלל עליית מחירי הדלק. תחשבו מה היה קורה בארץ אם בכל פעם שהיו מעלים את מחירי הדלק היו יוצאים כאן להפגנות.
ודבר שני: גיל הפרישה, חירויות וזכויות - כולם ערכים מקודשים, שנמצאים בלב ליבה של הלאומיות הצרפתית. בגלל זה עוד ועוד אזרחים מצטרפים עכשיו למחאה. יש מי שיגידו שמה שמקרון עושה הוא צעד מנהיגותי. נשיא שבא ואומר לאזרחיו: 'אני יודע מה אתם צריכים'. אבל רוב קלוש בפרלמנט, השבתות, הפגנות לא מעידים על מנהיג חזק.
עם כל הכבוד לצרפתים שיודעים לתת שואו בהפגנות, במהומות ובהשבתות - דוגרי, צרפת היא מדינה מזדקנת ועם גיל פרישה כל כך נמוך, 62, ההידרדרות למטה למיתון כרוני היא כמעט ודאית. מקרון יודע את זה והוא הולך לדו-קרב הזה מול הציבור בעיניים פקוחות. השאלה היא מי יעמוד אחרון, הנשיא מקרון, או הציבור הצרפתי, שפשוט רוצה בטן גב וחופש ברגע שהוא חוצה את ה-60.
