שאלת הקשר בין סיבה ותוצאה תמיד מסובכת. בפוליטיקה, היא מסובכת עוד יותר. כבר שלושה חודשים שיש ממשלה חדשה. כבר שלושה חודשים שהיא מורגשת היטב. זו לא ממשלה שבאה כדי לשמור על שקט. זו לא ממשלה שבאה כדי להתקדם בצעדים קטנים מתוך הסטטוס קוו. זו ממשלה שבאה לשנות. זה לפחות היה המסר.
אם היו נערכות היום שוב בחירות, למי היית מצביע/ה?
מתנגדיה חשבו שהיא באה לשנות קצת יותר מדי - לכן הם יצאו לרחובות. תומכיה חשבו שבאה לשנות במידה הנכונה, ולכן גיבו אותה, גם אם לא בהפגנות. רק לפני שלושה שבועות כתבנו כאן שהירידה במספר המנדטים החזוי לקואליציה בסקרים אינו דרמטי. הרפורמה המשפטית וכל הרעש שנלווה אליה, כך כתבנו, וגם הדגמנו במספרים, לא משנה בינתיים באופן מהותי את חלוקת הגושים הפוליטיים. ״אפשר להביט בזה בתדהמה: איך זה יכול להיות שאפילו אירוע כזה לא מזיז את המחוג? אפשר להביט בזה במשיכת כתפיים: מחנה המתנגדים ומחנה תומכים פשוט זהים למחנות שהצביעו בבחירות״.
כל זה היה לפני שלושה שבועות. לפני הנאום של יואב גלנט, לפני הפיטורים-לא-פיטורים שלו, לפני ההשהיה של הרפורמה, לפני שהיה ברור גם לציבור שהמצב הביטחוני לא יציב. עכשיו המצב קצת אחר. זה ניכר אתמול בחדות בסקר של פרופ׳ קמיל פוקס בחדשות 13 - שנתן רוב ברור לאופוזיציה (גילוי נאות הכרחי: פרופ׳ פוקס הוא היועץ המדעי של אתר המדד). אבל זה ניכר גם יומיים קודם, בסקר קצת פחות דרמטי של מנחם לזר במעריב, שהשווה את מספר המנדטים החזוי למחנה הממלכתי ולליכוד.
למעשה, בחמשת הסקרים האחרונים של חמישה סוקרים שונים הממוצע של הליכוד הוא 25 מנדטים. צניחה ממשית לעומת מצבו בבחירות, וירידה משמעותית גם לעומת מצבו בסקרים של ערב הבחירות. תוסיפו לזה ירידה של מנדט או שניים בהצבעה החזויה לציונות הדתית – ותקבלו את התמונה החדשה של המפה הפוליטית.
זו תמונה מתעתעת: המרוויח הגדול הוא בני גנץ. ישראלים שרוצים פשרה עוברים אליו. חלקם עוברים מהליכוד, זזים קצת לכיוון המרכז. חלקם עוברים מיש עתיד. גם לא מעט מצביעים לשעבר של נפתלי בנט ושל איילת שקד, שנתנו צ׳אנס לציונות הדתית - היגרו למחנה הממלכתי.
העלייה של המפלגה הזאת משדרת למפלגות האחרות מסר חשוב. ברמה המעשית-פוליטית, היא מאחדת את בנימין נתניהו ואת יאיר לפיד, שלשניהם אינטרס למנוע מגנץ להפוך למועמד הטבעי ביותר לראשות הממשלה. ברמה החברתית-אידיאולוגית היא מאותת שישראלים רבים מאוד עייפו מקטטות מיותרות ומבקשים שקט. זה איתות חשוב ליושבים לדיון בבית הנשיא. זה איתות חשוב לראשי המפלגות המבקשים למשטר את חבריהם וחברותיהם משולחי הלשון. זה איתות גם למפגינים של קפלן. הקו שצובר אוהדים הוא הקו הפשרני. המנהיג שיש לו סיכוי לשבור את התיקו הוא המנהיג הפשרני.
כמובן, לא כדאי להגזים גם בזה. ישראל אינה מדינה בדרך לבחירות. היא מדינה בחג. ייתכן שזה מסביר את הסקר החריג מאתמול. ייתכן שהחריג של אתמול הוא השגרה של מחר. מוטב לא להביט בסקר אחד אלא במצבור ובמגמה. מוטב לא להביט בסוקר אחד, אלא במצבור ובמגמה. ואם כבר, שווה לומר שהסקרים החריגים, למעט האחרון, אינם הסקרים של קמיל פוקס, אלא הסקרים של שלמה פילבר ודירקט פולס (בדרך כלל בערוץ 14). באופן קבוע, הקואליציה מקבלת אצלו יותר מנדטים. באופן קבוע, הליכוד מקבל אצלו יותר מנדטים. אפשר לראות את זה בגרף. וכמובן, זה לא אומר שהוא טועה. אולי דווקא הוא צודק. אבל הוא בהחלט חריג.
מה אפשר ללמוד מכל זה? קודם כל, שנתניהו כנראה הלך צעד אחד רחוק מדי בפיטורי גלנט. מה שנראה קודם כמו נחישות בדרך לרפורמה, נראה אחרי הפיטורים (שלא מומשו) כמו ראש ממשלה שמאבד שליטה. הדרדרות ביטחונית ותגובה מהוססת עליה (מסיבות טובות) רק הדגישו עד כמה ניסיון היירוט של גלנט היה משגה פוליטי. עכשיו השאלה לאן הולכים מכאן. לאן הולכים פוליטית.
אפשרות אחת היא לנסות להעביר את הרפורמה בכל הכוח מייד אחרי החגים, במפגן שמטרתו לאחד מחדש את הימין המלא-מלא סביב מטרה משותפת. אפשרות שנייה היא לכוון למהלך של התמתנות, ושל מעבר לעיסוק בנושאי ביטחון, יוקר המחייה, ונטישת רוב החקיקה שזעזעה את ישראל. לנתניהו יהיה קל למדי לממש את האפשרות הראשונה, שיש בה סיכון גדול, גם לקריסה פוליטית וגם לקריסה חברתית. לנתניהו יהיה קשה למדי לממש את האפשרות השנייה, בעיקר משום שרבים משותפיו לא יתלהבו ממנה.
לדוגמה: החרדים. הם רוצים את פסקת ההתגברות, ואינם מבוהלים מאפשרות של התפרקות הקואליציה, משום שבצידה השני לא מחכה להם לפיד האיום, אלא גנץ הנינוח. לדוגמה: איתמר בן גביר, שלא נראה כמי שאופיו מאפשר לו שינוי ממשי של כיוון.
אבל נדמה שנתניהו יצטרך לבחור באופן קצת יותר חד וברור בין שתי האפשרויות האלה, ולא במשהו שהוא קצת מזה וקצת מזה, שכפי שניכר כעת, לא נושא דיבידנד פוליטי, אלא מחליש אותו ומחזק את יריביו. במובן מסוים, הסקרים עוזרים לו. אם יוכל לשכנע את חבריו להירגע, זה יהיה בזכותם. עוד סקר עוד שניים דומים לזה של אתמול, ואפשר יהיה לראות סימני בהלה. עוד סקר אחד או שניים, וגם אחרוני הספקנים ישתכנעו שמשהו חורק בממלכת נתניהו - שאולי מדובר באזעקת אמת.
