עכשיו, כשאנחנו נהנים מן הריחוק המתבקש מליל הסדר, אפשר להתפנות לבחינה מפוכחת של עניין רכישת הגדי המסכן ההוא בידי אבא בשני זוזים, ללא רומנטיזציה מוגזמת של האירוע. בהיותי "material girl", אני מבקשת להציע ניתוח שבוחן את זה במונחי יוקר המחיה. בגלל הארמית המשובשת שבה כתוב השיר, אנחנו מתארכים אותו בדרך כלל למאה ה-15, שבה השפה כבר לא הייתה מדוברת. בזמן התלמוד נקבע כי ישנם 4 זוזים בשקל, ומכאן ש"תרי זוזי" הם מחצית השקל. אם כן, במאה ה-15 אבא יכול היה לרכוש גדי במחיר של מחצית השקל.
מחצית השקל הוא שיעור חשוב. בזמן שבית המקדש היה קיים כל איש שילם אותו ככופר נפש להקדש, כלומר, כשיעור מס גלגלת קבוע, ובימינו נותנים לתרומה זכר למחצית השקל, לפני פורים. מקור הציווי הוא בתחילת פרשת כי תשא בספר שמות, שכתיבתה מתוארכת לסביבות המאות ה-5 או ה-6 לפני הספירה. אפשר להניח שמחצית השקל נועדה אז לקנות גדי לקורבן (למרות שאני לא מכירה תיעוד כתוב), ובכל מקרה, זה יתיישב עם שיעורי אינפלציה שנשמעים הגיוניים בעולם העתיק במהלך כאלפיים שנים.
מחצית השקל (המכונה גם "בקע") הוא מתכת ממש, ולא "fiat money", ולכן הוא יחידה של משקל ולא של ערך נקוב - ערכו נובע מערך המתכת ולא מהנפקה של שליט כלשהו. כלומר, לא מדובר באינפלציה של כסף, אלא מן התנודה בערך היחסי של commodities - מתכות יקרות לעומת בעלי חיים. נראה שהייתה ירידה כלשהי במחיר הכסף במרוצת הדורות, אך היא הייתה מתונה. ככל הנראה השקל בזמן המקרא היה במשקל 320 שעורות (כלומר, המשקל הממוצע של 320 גרגרי שעורה), ובימי בית שני, כאשר היחס בין כסף לחיות משק השתנה קמעה, הגדילו החכמים את משקל השקל ב-20% ל-384 שעורות (על סמך פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת בכורות פרק ח הלכה ח).
מחקרו של פרופ' זהר עמר (פורסם בכתב העת "מעלין בקודש" כרך כ"ב), ומחקרו של פרופ' יונתן אדלר שפורסם בכתב העת "תחומין" כרך כ"ג, מעלים כי כבר בסוף ימי בית שני מחירו של כבש לקורבן (למשל, לקרבן עולה או לקרבן חגיגה) היה שקל שלם ואילו מחירו של אייל לקורבן (למשל, לקרבן אשם) היה שני שקלים. עם זאת, ניתן להניח כי מחירם היה יקר יותר מחמת הצורך להקפיד שיהיו תמימים, כלומר, שלא יהיו בהם מומים שאינם פוסלים אותם לאכילה. בהנחה שמחירו של הגדי לא ירד משמעותית עד המאה ה-15, מתעורר החשד שבמחיר תרי זוזי אבא קנה בשוק גדי פסול לקורבן, נניח: גדי יתום או "יוצא דופן". כלומר, עד כאן, העלייה במחיר גדי ביחס למחיר הכסף במשך אלפיים שנה, מהמאה ה-5-6 לפנה"ס ועד המאה ה-15 למניינם, עומדת כנראה על בין 20% ל-140% בערך.
ומה קרה ב-600 השנים האחרונות? ובכן: הרבנות הראשית עוסקת עד היום בחישוב הערך הכספי של מחצית השקל. השנה קבע הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, כי "מחיר גרם כסף טהור הוא 2.45 שקל, ולפי זה תשעה גרם כסף טהור הוא 25.65 שקל". אכן, קביעתו של הרב איננה רחוקה מן השער הנוכחי של המתכת. ציטוט עדכני מבורסת הסחורות של ניו יורק מראה כי מחיר אונקיית כסף הוא 24.1 דולר של ארה"ב, כלומר, גרם כסף עולה כ2.8 שקל. גם אם נניח שהמחיר הקמעונאי גבוה מזה, עדיין ברור שמחירו של גדי בשוק, במחירים קמעונאיים, רחוק בהרבה מתרי זוזי.
ניסיתי לבדוק. אם אבא יצא לרכוש גדי במחירים קמעוניים בישראל של היום הוא יצטרך לשלם בין 300 ל-400 שקלים. לא בדקתי את איכות הסחורה. אם כן, עשרין ותמניא זוזי יהיה סכום ריאלי יותר, אם כי הוא יפגע במשקלו הריתמי של השיר.
ב-600 השנים האחרונות, אם כן, האמירו מחירי הגדיים (לפחות ביחס למחיר הכסף) פי 14 בקרוב. הנה בדרכיו הנפלאות משתמש הקב"ה בעליית יוקר המחיה לקטיעת היישום האלים של שרשרת המזון בכל פסח, בהיעדרם של הגדיים המחוללים את המהומה.
