יש כמה אזרחים במדינה, חלקם תמימים, שבזמן האחרון פונים אלי בטרוניות כפרשן כאן חדשות – ברדיו ובטלוויזיה. רוח הביקורת שלהם: אתה מנסה להשפיע על חקירות השחיתות השלטונית במדינה, על חקירות המשטרה, על אופן הטיפול של מערכת האכיפה בתיקי ראש הממשלה. אתה עיתונאי מגמתי. אתה צובע את צמרת השלטון בשחור ממניעים פוליטיים.
טוב, לפני שאמשיך, הנה הודאה ראשונה באשמה: אני מודה שאני מגמתי ברדיפת השחיתות השלטונית בישראל; אני מודה שאני מגמתי בירידה לחקר האמת בנושא זה; אני מודה שאני מגמתי בדרישה לחשוף את מעללי ראש הממשלה כחשוד בלקיחת שוחד; וגם: אני מגמתי במאבק לנעילת דלתות הממשלה בפני עבריינים.
די בתקדים הנורא והמפחיד הזה, שרשום על שם ראש הממשלה, כדי שהביקורת תוטח בנתניהו ובשותפיו, ובהם שרת המשפטים איילת שקד, ולא במי שמבקר אותם. בעולם המושגים שלי, עבריינים אינם אמורים לנהל מדינה.
קולות הביקורת האלה, צריך להקדים ולומר, אינם רבים, והם נבלעים בקולות תמיכה של קוראים, מאזינים וצופים נורמטיביים רבים – של מי שמבינים שהשחיתות השלטונית היא אויב קיומי למדינה. של מי שמבינים שאת השחיתות הזאת צריך למגר בכל הכוח לפני שיהיה מאוחר.
אבל למבקרים צריך להקשיב, אפילו אינם שולטים בעובדות וברזי הפרשות, ואני נוהג לעשות זאת מעת לעת. לא כולם טועים, לא כולם שוחרי רע – יש ביניהם אנשים טובים שראש הממשלה וכמה מנושאי כליו הצליחו להובילם בכחש. נתניהו ודומיו הצליחו לשכנע אותם שהעיתונות החוקרת מסמנת מטרות על רקע פוליטי וצריך לקשור את ידיה.
מפתיע מישהו? לא. זה בדיוק עולם המושגים של נתניהו החשוד בלקיחת שוחד, של השר המורשע בלקיחת שוחד אריה דרעי, של החשוד בלקיחת שוחד ח"כ דוד ביטן, של רודף עדי המדינה ח"כ דודי אמסלם, של בעל חברות הקש אביגדור ליברמן – של אותם חברים מפוקפקים של בנימין נתניהו. אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה, משפט הנצח שאסור לשכוח, תפור למידותיו של ראש הממשלה.
ואכן, כאן מתנהלת המלחמה על פרצופה המוסרי של המדינה. כאן נטוש הקרב על הערכים הכי יסודיים של מדינה מתוקנת. כאן אני מנסה להשפיע על המלחמה של מערכת האכיפה בשחיתות השלטונית; כאן אני מנסה לתרום לעקירת השחיתות בצמרת השלטון. שוב מודה באשמה.
נכון, אני מגמתי במלחמה חסרת פשרות באנשי פשע שהפכו לשרי ממשלה; אני מגמתי במלחמה בקשרים המשחיתים בין אנשי ההון והשלטון; אני מגמתי במאבק הציבורי נגד ראש ממשלה שמנסה לעקור את שיני המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט; ואני מגמתי בהגנה על שומרי הסף ועל מתריעים בשער.
מההתפתחויות בפרשה, דרך מעורבות סביבת נתניהו ועד חקירת בכירי וואלה: כל החשיפות של פרשננו מרדכי גילת בתיק בזק pic.twitter.com/FZ4Ru3JtJT
— כאן חדשות (@kann_news) February 18, 2018
ועוד הודאה חשובה שלי: זו האג'נדה שלי כבר הרבה שנים.
כך נהגתי לפני 28 שנים בפרשת דרעי, שהורשע ונשלח לכלא עם חבר הכנסת יאיר לוי ואחרים; כך נהגתי בתיק שר הביטחון לשעבר איציק מרדכי, שהורשע ב-2001 במעשים מגונים; כך נהגתי בפרשת בתי המלון של המפכ"ל רפי פלד, שנאלץ בסוף להתפטר; כך נהגתי באחרונה בחשדות לזיוף הבחירות הפנימיות במרצ; כך נהגתי בפרשות האי היווני של אריאל שרון, בפרשות אברהם בורג, בפרשיות פואד בן אליעזר; כך גם בפרשת השחיתות הראשונה של בנימין נתניהו, בתיק של קבלן ההובלות אבנר עמדי; וכמובן, כך גם נהגתי בפרשות ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.
כן, יש לי סולם ערכים שונה מזה שיש לאולמרט ולנתניהו: אסור לנבחר ציבור לקבל טובות הנאה מחברים בעלי אינטרס כלכלי במאות אלפי שקלים, בעשרות אלפים ואפילו "רק" באלפים. נבחר ציבור צריך לפתוח את הארנק הפרטי שלו ולממן בעצמו את הוצאותיו הפרטיות. זה החוק, זה השכל הישר, זה חלק מהשוויון בפני החוק.
מי שלא מבין זאת, מקומו על ספסל הנאשמים, גם אם שמו נתניהו והוא מכהן עדיין כראש ממשלה. אסור כאן להתבלבל.
