13 שופטים ישבו במשפטיו הפליליים של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בהם חמישה מבית המשפט העליון, וחשפו אותו בקלונו. כולם הרשיעו אותו במעשי שחיתות, דחו את עיקר גרסאותיו, לא האמינו לעדותו הפתלתלה. במקום צדק צדק תרדוף, בחר אולמרט בשקר שקר תרדוף. זה היה עולם מושגיו.
ואכן, אולמרט שיקר במשטרה עשרות פעמים; שיקר בעדויותיו בבית המשפט המחוזי; שיקר לציבור בראיונות לתקשורת – מגדלי תשובותיו והסבריו קרסו בזה אחר זה. בנוסף, האיש שאמור לתת דוגמה לאחרים, ניסה להלך אימים על מערכת האכיפה ועל עדי המדינה ולפעמים הצליח. בדומה לבנימין נתניהו, החשוד בשרשרת פרשיות שוחד, הוא הציב את עצמו גבוה מעל החוק. הוא התנהג כאחרון העבריינים.
מה מותר היה לצפות בנסיבות האלה מראש ממשלה לשעבר, אחרי שהשתחרר מהכלא וכתב ספר עב כרס המסכם את כישלונותיו ואת הישגיו כנבחר ציבור? מה רשאי אזרח סביר לצפות מאהוד אולמרט אחרי הרשעתו בלקיחת שוחד, בקבלת דבר במרמה (מעטפות הדולרים) בעבירות של מרמה והפרת אמונים ובשיבוש חקירה חמור ביותר?
ראשית, שיבקש עכשיו סליחה מהמשטרה, מהפרקליטות, ממבקר המדינה, מהיועץ המשפטי לממשלה, מהעיתונות החוקרת – מכל שומרי הסף שהוא הסית נגדם שנים. שיביע חרטה עמוקה על התנהגותו.
שנית, שעם צאת ספרו לאור יכנס מסיבת עיתונאים ויאמר בה בראש מורכן: טעיתי, נכשלתי, מעדתי, העללתי עלילות על עדים, רדפתי בצע כסף – אני מתבייש במעשי. הייתי במצוקה נוראה - תבינו אותי.
אחרי האמירות האלה רשאי כמובן אהוד אולמרט להזכיר לציבור את הישגיו, את תרומתו למדינה, את החלטותיו הקשות והחשובות כראש הממשלה – את חצי הכוס המלאה. כן, היו לו החלטות כאלה ואין סיבה למחוק אותן.
רק שאתמול בבוקר, כמו היום, למדנו שפניו של האסיר המשוחרר למקום אחר. כותרות עיתון הבית שלו, שפרסם קטעים ראשונים מספרו, לימדו אותנו שאולמרט לא למד דבר ולא שכח דבר. שבספרו הוא השחיז סכינים, סימן את האנשים שהעזו לתרום לחשיפת מעלליו, התגולל על יריבים מרים ועל עובדי ציבור.
קמפיין חיסול החשבונות יצא לדרך.
במקום להשכיח את פרשיותיו בוחר העבריין המשוחרר להצית את האש מחדש; במקום לנקות שולחן הוא מתעקש להפוך שחור ללבן ולבן לשחור; במקום לאמץ את "מודה ועוזב ירוחם", בוחר ראש הממשלה לשעבר לצאת למסע נקם גדול.
זו טעות. זו טיפשות. יש בי חמלה אמיתית על מי שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וישב בכלא. יש בי חמלה על מי שלא מבין גם עכשיו שהנקמה היא מהשטן. יש בי צער על מי שלא מבין שהליכה בדרך הזאת תפתח את הפצע ולא תרפא אותו: הספר אולי יימכר טוב – אבל הכתמים והזוהמה לא יימחקו. להיפך: הם יונצחו לדיראון עולם. אין מכונת כביסה שתצליח להסירם ממנו.
לפניות למרדכי גילת: Motigilat1947@gmail.com
