רגע לפני שחברי הכנסת מיקי זוהר, דודי אמסלם ודוד ביטן ינסו להשלים השבוע את מחטף המיליונים בכנסת לטובת כיסו הפרטי של היועץ המשפטי לכנסת עו"ד אייל ינון. רגע לפני שאנשי המופת האלה ינסו לאשר את הצעת החוק הפרסונלית להגדלת גמלתו של אייל ינון בקריאה שנייה ושלישית. רגע לפני שהם ינסו לגייס לעזרתם בהצבעה עריקים מהאופוזיציה. הערת אזהרה: אל תטעו, הם לא גיבורי הפרשה. הם רק השליחים.
נכון, אלה שליחים מפוקפקים, חסרי אחריות, מחוקקים שאיבדו את הבושה – אבל רק שליחים. הם חלק מהבעיה, לא הבעיה הגדולה עצמה. לבעיה קוראים שומר הסף הראשי של הכנסת, עו"ד אייל ינון, והיא מדיפה צחנה נוראה.
נוראה, אני מדגיש, במיוחד כשנזכרים שעו"ד ינון רואה את עצמו מועמד ראוי לכהונת שופט בבית המשפט העליון. במיוחד כשמגלים שהיועץ המשפטי הזה הוא האבא והאימא של השערורייה, שנחשפה ביום חמישי לפני שבוע בתוכנית הרדיו של תמר אלמוג ושלי בכאן רשת ב'.
לטובת מי שלא נחשף לרזי הפרשה, הנה כמה עובדות יסוד:
1. משכורתו החודשית של ינון, בן 51, היא 65 אלף שקלים! נחזור שוב: 65 אלף שקלים בחודש.
2. אף שהסכום הזה אינו בחזקת סוד וח"כ זוהר מכיר אותו היטב, הקפיד האחרון בישיבה של ועדת הכנסת להציג את עו"ד ינון כמקופח. פעם אחר פעם אחר פעם הוא השתמש במילה "מקופח", עד שלרגע נדמה היה שמדובר בעני מרוד. באדם חסר תגמול הוגן. במי שלא מובטחת לו פנסיה שמנה.
3. הסיבה למסיבה מבחינת זוהר: צריך לסייע למקופח ינון. צריך להשוות את הפנסיה שלו לזו של היועץ המשפטי לממשלה. כבר שנים שהמצב החוקי הזה גורם עוול למסכן.
ח"כ מיקי זוהר. לא הצליח להסביר את המהלך (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
אז למה להשוות את הפנסיה שלו לפנסיה של אביחי מנדלבליט, אחרי שנציג האוצר הסביר לחברי הוועדה שהחוק הזה הוא פרסונלי ו"חקיקה פרסונלית היא מסוכנת"? מדוע לעשות זאת אחרי שהוכח לחברי הוועדה שיש עוד בכירים בשירות הציבורי, ששכרם אמנם הוצמד בשעתו לשכר היועץ אבל הפנסיה שלהם לא? ככה. זוהר לא הצליח להסביר.
אין גבול לחוצפה
התשובה האמיתית לשאלות האלה היא כזאת: שומר הסף הראשי ינון מכין את עצמו לקראת פרישה מהכנסת, ורוצה לגזור לעצמו קופה גדולה באמצעות הגדלת הפנסיה. מבחינתו, אין די בגמלה חודשית שסכומה עולה על 30 אלף שקלים נטו בחודש, שאותה יתחיל לקבל עם פרישתו. יש לו תיאבון גדול. לכן הוא מבקש להבטיח לעצמו סכום המתקרב ל-50 אלף שקלים בחודש. לכן מנסים יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, חבר הכנסת מיקי זוהר ואחרים לסייע לו. אין גבול לחוצפה שלהם.
זוהר לא עצר כאן ואחרי שהרים את קולו על מתנגדי החוק, בהם איילת נחמיאס-ורבין מהמחנה הציוני, פנינה תמנו-שטה מיש עתיד, רועי פולקמן מכולנו ואחרים – צעק בין היתר: "אני לא מפחד מהתקשורת".
מחטף המיליונים בכנסת: כך השתלח ח"כ מיקי זוהר בדיון בכנסת בפרשנינו מוטי גילת, חושף הפרשה.
— כאן חדשות (@kann_news) 4 ביוני 2018
לידיעה על הפרשה: https://t.co/LcrkBafwjq pic.twitter.com/fJ2ByQklGU
אתה לא צריך לפחד מהתקשורת כמטאטא, ח"כ זוהר, אל תתבלבל. אתה צריך לפחד מהעובדות, מהתקדים המסוכן, מהשחיתות השלטונית שאתה מקדם לכאורה. אתה צריך לחשוש מהעובדה שאתה מבקש להעניק טובת הנאה אדירה למי שאמור לפקח עליך. כאן עובר הקו האדום, ואתה מתחיל לחצות אותו.
באווירה האלימה שהייתה בוועדת הכנסת, הצליחו זוהר וחבריו להוביל לאישור החוק בוועדה על חודו של קול, לגרום לאישור החוק בקריאה ראשונה, ולהכין את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. עכשיו, רגע לפני ההצבעה הנוספת בנושא, עולות כמה השאלות.
האם אנשי כולנו, המחנה הציוני ויש עתיד ישלבו ידיים כדי לסכל את הצעת החוק המבישה? האם אנשי הרשימה המשותפת יהדפו את הלחצים הצפויים עליהם בנושא הזה? האם ח"כ אחמד טיבי, חבר הוועדה שבאורח פלא נעדר מהישיבה החשובה, יגיע לכנסת ויצביע נגד? האם חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, המבקשת להציג את עצמה כמחוקקת חברתית וכגברת ניקיון חדשה, תצביע נגד התיקון לחוק?
שאלות טובות, קשות, שאין לי כרגע תשובה עליהן. שאלות חשובות בקרב על פרצופה המוסרי של הכנסת. שאלות המובילות אותנו לקרב בין רעים לטובים, שאסור לאחרונים להפסיד בו.
