אסלאם שהוואן מעזה כתב אתמול (חמישי) בצהריים פוסט בפייסבוק. שהוואן הוא לשעבר דובר משרד הפנים של ממשל חמאס ברצועה. שנים היה חלק מהמערכת, וכך כתב: "מה היה קורה אילו מקבל ההחלטות בעזה היה מזמין את מקבל ההחלטות במדינת הכיבוש להיפגש במעבר ארז, כדי לדון במצב הטראגי של עזה ולמצוא פתרון ישיר בין הצדדים, הרחק ממעורבות הגורמים השטניים?! זוהי עמדה המצריכה דיון מעמיק".
זה כמה שנים שאסלאם שהוואן אינו נושא תפקיד רשמי במערך השלטוני של חמאס בעזה. אבל הוא איש חמאס, וכך הוא גם נתפס על ידי הציבור ברצועה. אפשר שדבריו נכתבו ברגע של שעמום על שפת הים, או הרהור פילוסופי לא מלוטש בבית קפה אפוף עשן, או בשעת שעשוע תיאורטי מול המחשב השולחני בחדרו. אפשר גם שהם בלון ניסוי שנועד לבחון כיצד תתקבל ברחוב פניית פרסה כזו של חמאס.
בפוסט הזה, באופן צפוי למדי, הוא פתח על עצמו את שערי הגיהינום והפך מטרה במטווח למול שיטפון של נאצות. "מה קרה לאמירה 'לא נכיר בישראל'?", השיבו חלק מהמגיבים. "למה לכם מותר מה שלרמאללה אסור? זהו אוסלו חדש! בגידה. דברי כפירה. תתבייש לך!!! אתה על סמים? הנה קם לו סאיב עריקאת של חמאס", ועוד כהנה וכהנה.
"אחרי שהרסתם אותנו ואת עזה במשך 11 שנה, אחרי שהבאתם אותנו לסף מוות, עכשיו אתם נזכרים?", כתבו אחרים. עוד נכתב בתגובות: "הנה חמאס, שמוכן לשלב ידיים עם היהודים במקום לשלב ידיים עם אבו מאזן". היו אף שמינשנו את דובר צה"ל בערבית, רב-סרן אביחי אדרעי, כדי שיקבל ישירות את המסר מבן השיח החדש בעזה.
בין המגיבים היו גם לא מעטים שהסכימו ששווה לפחות לנסות, ואף יותר מכך – גרסו כי זהו הפתרון הנחוץ והיה צריך לעשות זאת לפני שנים. אסיר לשעבר מעזה, סוהייב א-סעידי, התייצב לצד כותב הפוסט וכתב: "בכלא (הישראלי) היו חברי ההנהגה (של חמאס בכלא), לרבות האחים המכהנים כעת בתפקידי הנהגה, יושבים עם הכיבוש ומקיימים משא ומתן עם הקצינים בכלא סביב התנאים, ועזה הרי גם היא כלא גדול". הוא כיוון בין השאר ליחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועה, ששוחרר בעסקת שליט וצבר שעות רבות של פגישות ושיחות עם אנשי ביטחון ישראלים בכלא, כולל ראשי שב"כ.
בתוך פחות מיממה עורר הפוסט של שהוואן קרוב ל-1,000 תגובות. מאות לייקים ומאות דיסלייקים והיד עוד נטויה. מישהו מהמגיבים נזכר בפוסט דומה שפרסם יום קודם לכן עיתונאי מעזה, אחמד מנסור שמו, וזו לשונו: "ליברמן לחמאס: מה שעשיתם היה טעות. אבו זוהרי (דובר חמאס) מגיב: אל תשגו בהבנת הסבלנות שלנו. אני קורא לצלב האדום להציג יוזמה לדיאלוג ישיר בין ישראל לחמאס במקום מוסכם, מעבר ארז למשל, ובחסות בינלאומית. דיאלוג ראש בראש ללא מתווכים…". גם הפוסט הזה עורר תגובות אך הרבה פחות. בכל זאת, הפעם לא מדובר באיש חמאס אלא בעיתונאי. עוד עיתונאי.
לא בטוח שעזה של חמאס בשלה לשיח ישיר עם ישראל. גם ישראל הרשמית, אם להיות הוגנים, לא ממש שם. בעזה, דור חדש שגדל על מנה גדושה של שנאה, אשליות וסיסמאות, מתקשה לפתוח את הראש לרעיונות כאלה הנתפסים בגידה וכפירה בכל יסודות האמונה הבסיסיים שעליהם חונכו במשך יותר מעשור.
אבל ישנו הדור הבוגר יותר, שבחלקו התפכח גם מהסחורה המשומשת שהוא עצמו עדיין מוכר להמונים. הדור שמבין את הפער שבין הסיסמאות, ההצהרות, העקרונות, האמנות והדוקטרינות לבין הריאל-פוליטיק. מאז פרוץ "האביב הערבי" ב-2011, הריאל-פוליטיק מקבל יותר ויותר מקום ומשקל במזרח התיכון המשתנה, והוא לא פוסח גם על ארגון חמאס.
השינוי של חמאס
חמאס עבר בשנה החולפת כמה שינויים. אמנם לא מטמורפוזה אבל בהחלט שינויים שראוי לשים לב אליהם. גם שינויים פרסונליים בהנהגה שהעתיקו את מרכז הכובד בארגון מהנהגת חמאס בחוץ לארץ להנהגה היושבת בעזה, ובראשה איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר. המשמעות היא שהחלטות המתקבלות כיום לגבי עזה, מתקבלות קודם כל בתוך עזה, על ידי בכירים בחמאס שחיים בעזה ומשלמים בעצמם את מחיר החלטותיהם. לא עוד החלטות שמתקבלות מחוץ לעזה, בידי בכירים שיושבים בחוץ לארץ (חאלד משעל, מוסא אבו מרזוק) ומשוחררים מן השיקולים האלה.
חמאס גם פרסם בשנה החולפת את "המסמך המדיני החדש", שאמנם לא בא במקום אמנת הארגון משנות השמונים (הקוראת להשמדת ישראל), אבל כן מנציח את העמדה העדכנית של חמאס בחלוף שלושה עשורים מתאריך לידתו. במסמך הזה, לראשונה, חמאס כותב במסמך פרי עטו כי הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67' שבירתה ירושלים עם שיבת הפליטים לבתיהם, היא נוסח לאומי מוסכם ומשותף. נכון, אין פה הכרה בישראל, וגם לא בטוח שתהיה אי פעם. אבל יש פה הכרה בריאל-פוליטיק. לפחות לגבי החלק הקשור בהקמת מדינה בקווי 67'. הכרה במה שאפשר להשיג לבין מה שהיו רוצים להשיג. שיקוף של ההפנמה ההדרגתית בתוך חמאס את הפער בין המצוי לבין החלום.
חמאס הוכיח בשטח במרבית התקופה מאז מבצע צוק איתן כי הוא שולט בעניינים ושומר על רגיעה, הוכיח שהוא כתובת שאפשר לעשות איתה עסקים. בישראל מכירים בכך שהארגון עצר ופעל נגד יורי רקטות מעזה לאורך השנים שחלפו מאז המבצע האחרון, וידע להבטיח שקט כמעט הרמטי בגבול עזה. עד כדי כך שבדצמבר 2017 הכריז דובר צה"ל תת-אלוף רונן מנליס בראיון לאתר וואלה על "שלוש השנים השקטות בעזה מאז ימי שמשון הגיבור". לא פחות.
המהפך של סינוואר
אי שם באמצע 2017 ביקש המנהיג החדש של חמאס ברצועה, יחיא סינוואר, לנסות דרך אחרת ולהביא באמצעותה שינוי במציאות החיים של עזה. זה אותו סינוואר שתואר קיצוני ואלים בניתוחי המומחים והפרשנים עם היבחרו לתפקיד, לאחר שהצליח לנסוק לצמרת בתוך פחות משש שנים עת שוחרר לעזה בעסקת שליט. סינוואר לא בחר במלחמה. הוא ניסה את הדרך הדיפלומטית תחילה. סבר שפיוס עם הרשות הפלסטינית והפת"ח של אבו מאזן יביא אולי לפריצת הדרך המיוחלת ויצעיד את עזה למציאות חיים נורמלית. אבל רמאללה הקימה חומה בטון גבוהה, וסינוואר נתקל עם הראש בקיר.
למרות זאת, סינוואר הקיצוני והאלים לא שם פעמיו אלי מערכה כוללת. בחודשים האחרונים שבר את הראש מה לעשות ולבסוף פנה לדרך ביניים. טלטול מרחב הגבול בין עזה לישראל והוצאתו מאיזון. שילוב של מחאה ציבורית והפגנות גדר, עם פיגועי מטען וירי בגדר המערכת וכעת גם עפיפוני ובלוני תבערה המשוגרים לעבר ישובי העוטף – כזה ששם קץ לתקופה הרגועה שישראל נהנתה ממנה במשך שנים. המטרה ברורה: ללחוץ את ישראל שתילחץ בעצמה וגם תלחץ בתורה על הגורמים האחרים (רשות פלסטינית, מצרים, הקהילה הבינלאומית) למצוא פתרון למצוקותיה של עזה. פתרון כולל, אחת ולתמיד. או במילה אחת- הסדרה.
חמאס, בהובלת הנייה וסינוואר, "מטייל" כעת על הציר הזה ובו שני קטבים מנוגדים לכאורה, אף שבראיית הארגון הם עשויים להשלים האחד את השני. הקוטב האחד הוא הסדרה, כלומר שינוי מהותי במציאות החיים של עזה. בקוטב השני ניתן למצוא מערכה בהיקף מוגבל או מערכה כוללת. ככל שהדלת של הסדרה הולכת ונסגרת עליו, כך הוא נדחק יותר ויותר אל הקוטב השני שעל הציר. חמאס לא משוכנע שמערכה תביא עמה את הפירות המיוחלים, הוא כבר היה שם ונכווה יותר מפעם. הוא לא רוצה מלחמה. הוא רוצה הסדרה. והוא יגיע למלחמה רק בלית ברירה. ורק מתוך מחשבה שזו אולי האופציה היחידה, הקלף האחרון, שיביא שוב את העולם לפתחה של רצועת עזה, להטות אוזן, אולי גם לפתור את מצוקותיה.
לדבר עם חמאס
האם ישראל צריכה להרהר באפשרות של שיח ישיר עם חמאס כפי שהציע, תיאורטית, הדובר של משרד הפנים בממשל חמאס לשעבר? ברור שישנם משמעויות ושיקולים לכאן ולכאן. כיצד שיח כזה ישפיע למשל על הקשר ההדוק של ישראל עם מצרים של סיסי הרואה בחמאס אויב בהיותו נצר לאחים המוסלמים (ובה בעת מקיימת עמו שיח ישיר). ומה תהיה ההשפעה על הקשרים בין ישראל לרשות הפלסטינית (שלא בשיאם בלשון המעטה) ועל מעמדה. וחמאס מוגדר הרי ארגון טרור גם בישראל, גם בארה"ב וגם במקומות אחרים במערב…
עם זה, כדאי גם להיות ישרים עם עצמנו. ישראל מדברת עם חמאס כבר שנים בצורה זו או אחרת. היא מדברת עם מנהיגי חמאס בכלא פנים אל פנים, ומדברת עם חמאס בעקיפין כשזה נוגע לסוגיות כמו חילופי שבויים או הבנות ביטחוניות סביב רצועת עזה. בעבר פורסם כי שליחים של ראש הממשלה אולמרט גם נפגשו עם נציגי חמאס מהגדה לסיעור מוחות (שלא הניב דבר). מעבר לכל זה, ישראל כידוע גם מדברת עם חמאס ישירות במסרים של אש, במשך שנים ובאופן מחזורי, ללא פתרון באופק.
ישראל הרשמית והלא רשמית הודתה יותר מפעם כי אין לה עניין בהפלת שלטון חמאס ברצועה באין חלופה מתונה יותר שתבוא במקומו. לראייה, במשך שלוש מלחמות בין 2008 ל-2014 ישראל לא הפילה את שלטון חמאס, אפילו לא ניסתה. זה נכון שאי אפשר למחוק את חמאס, אבל בהחלט אפשר למחוק את שלטונו על נכסיו ואנשיו. חמאס מצידו, כבר הוכיח כאמור שכשהוא רוצה אפשר לעשות עמו עסקים. הוא יודע לשלוט ויודע לשמור על השקט ויודע מהם האינטרסים שלו ומהן המצוקות של עמו ברצועת עזה.
אי אפשר להתעלם עוד מהעובדה שחמאס הוא שחקן חזק בזירה הפלסטינית בכלל, והמוציא והמביא בעזה בפרט. אי אפשר גם להתעלם מן האיתותים של חמאס שאין לו עניין בהסלמה אלא רצונו בשינוי מציאות החיים של עזה ותמורת זה הוא מוכן לשלם מחירים גם אם ישראל לא תצא עם כל תאוותה בידה. זה הזמן לחשוב מחדש על שיח עם חמאס לגבי הסדרה ברצועה. הסדרה כזו לא תביא לפירוז של רצועת עזה (מישהו צייץ לאחרונה "קודם שיביאו לפירוז של רהט" או משהו בסגנון) ולא להכרה של חמאס בישראל אבל היא כן יכולה להביא לשנים ארוכות – עשור ויותר – של שקט והפסקת פעילות צבאית ישירה בכיוון ישראל.
אמת, יש להסדרה כזו גם מחירים שישראל תידרש לשלם. אבל האם נכון לשמר מציאות של סטגנציה מתמדת בכסות של שימור הסטטוס קוו? מציאות שבה אחת לכמה שנים ישראל יוצאת לעוד סבב של מלחמה בעזה? כשהאופק הבא הוא בעצם הוא הסבב הבא?
האלטרנטיבה להסדרה מציאות החיים בעזה היא הפלת שלטון חמאס והצבת הרשות הפלסטינית תחתיו. כל עוד האופציה הזו אינה על הפרק מבחינת ישראל, ולמיטב הבנתי היא לא, בין השאר משום שאינה ריאלית – הסדרה של עזה הרי תבוא במוקדם או במאוחר: בשיח ישיר או עקיף עם חמאס. ומוטב מוקדם, עוד לפני שנמצא את עצמנו עמוק בתוך הסבב הבא.
