היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, קרא לפני כחודשיים כמה עדויות של שרה נתניהו בפרשת תיק 4000 ואתר "וואלה! NEWS" ותפס מיד את הראש. אוי, הוא גנח במהלך שיחה עם עוזריו, זה נורא, זה מביך, זה לא מוסיף לה כבוד. יש לי תחושות קשות כשאני קורא את העדויות האלה.
מנדלבליט חזר על הביטוי "תחושות קשות" גם בפגישות נוספות, עד שבאחת מהן התרשמו הנוכחים שכאן, במקום הזה - גמלה בו ההחלטה להציל את הגברת מעצמה. היא במצב נורא, הוא רמז, היא זקוקה כנראה לעזרה, מישהו צריך לתת לה עצה נבונה.
רוח דברי היועץ בשיחות פנימיות נוספות שעסקו בתיק הזה: אני נדהם מהסגנון, אני נדהם מהבריונות המילולית שלה בחקירה, אני נדהם מהבריחה שלה ממתן תשובה עניינית לשאלות המשטרה. מעולם לא קראתי מסמך כזה. הדיווח שקיבלתי מהמשטרה עם סיום חקירתה באזהרה היה מדויק.
כאן, כאמור, נבטו זרעי הפתק מהרופא שהיועץ המשפטי לממשלה קיווה ומקווה עדיין שפרקליטי שרה נתניהו יספקו לו בפרשת המעונות; כאן התחילו הדיבורים על מצוקת שרה נתניהו במגרש המסוים ההוא; כאן התחילו להאמין שאולי אולי יתרחש הנס והחשודה במעשי המרמה הסדרתיים – תעזור למנדלבליט לעזור לה. ממש כך.
רק שהחשודה הסדרתית, שכבר ניסתה בשעתו לגלגל הוצאות פרטיות במאות אלפי שקלים על הקופה הציבורית ונחלצה בנס מכתב אישום - החליטה לא לעזור לעצמה. היא יורקת בדרכה על מערכת האכיפה, היא ממשיכה לצפצף עליה, היא מסרבת להחזיר כספים למדינה – היא מתנהגת כאילו לא למדה את הלקח מפרשיותיה הקודמות.
מי לכאורה אמור היה ראשון לשכנע אותה למצוא נוסחה שתוביל לסגירת התיק? בעלה, ראש הממשלה, החשוד בלקיחת שוחד בשלושה תיקים חמורים. ממנו, במדינה מתוקנת, מותר היה לצפות – חרף צרותיו שלו - שיפרסם הודעה קצרה ברוח הבאה: אני מכבד את מערכת האכיפה שכולם שווים אצלה בפני החוק אין לי טענות אל מי מאנשיה. הם טועים ואשתי תוכיח זאת בבית המשפט. פשוט, מתבקש, מכובד.
רק שנתניהו איבד כבר מזמן את הכבוד ואת הבושה. לכן בחר כרגיל בדרך אחרת: להסית את הציבור נגד המשטרה ונגד הפרקליטות. לכנות את כתב האישום אבסורדי. להתגולל על מקבלי ההחלטות. לעשות זאת תוך עקיפת היועץ המשפטי לממשלה. ממנו הוא עדיין נזהר. הוא לא שש להרגיז אותו. בינתיים.
