השבוע לפני 72 שנים זה קרה. שנה וחודשיים לאחר שהצבא האדום וכוחות בעלות הברית שחררו את פולין – טבחו בני העיירה קיילצה בדרום מזרח המדינה ב-42 יהודים - בני העיירה ששרדו את השואה, הצליחו לשרוד במחנות ההשמדה והרצח, שרדו את רדיפות הנאצים ובאו בחזרה לעיירה שלהם – לחפש בני משפחה שעוד נותרו בחיים. דווקא שם הם נרצחו בדם קר בידי שכניהם הפולנים.
את האירוע הזה לא יוכלו הפולנים להכחיש, גם אם ינסו. מדובר בעיירה שבה התגוררו לפני השואה 24 אלף יהודים. בתום המלחמה נותרו בה יהודים בודדים בלבד. הבודדים מבני העיירה שהצליחו לשרוד ניסו לחזור לבתיהם לאחר המלחמה כדי לראות מי נותר – אולי אפשר עוד להציל משהו מהרכוש שנבזז.
אנטישמיות בפולין (צילום: אי-פי)
בבתיהם חיו הפולנים, שלא מיהרו להתפנות. בצר להם התיישבו היהודים בבית הקהילה היהודית ברחוב פלנטי 7. באחד הימים של קיץ 1946 נעלם בעיירה ילד פולני בשם הנריק בלאשניק. הוא נמצא כעבור כמה ימים, וסיפר כי נחטף בידי יהודים והושם במרתף של אחד הבתים, שם הוחזק בזמן שאיימו עליו כי יאפו מדמו מצות לפסח. הזמן – ארבעה חודשים לאחר חג הפסח. שנים מאוחר יותר יודה הילד כי בני העיירה אילצו אותו לשקר.
המהומה בעיירה לא איחרה לבוא – מאות הסתערו על בית הקהילה היהודית ורצחו בדם קר 42 מהיהודים שהסתתרו שם. המשטרה הפולנית לא ממש התערבה לטובת היהודים. היא החרימה כלי נשק, בעיקר קרים, שהיו ברשותם של היהודים, ולא עצרה את הטבח [שמות הנרצחים מופיעים במודעת האבל]. הנרצחים נקברו בקבר אחים בבית העלמין היהודי בעיר, והקהילה פרסמה מודעת אבל. למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה שיהודים נרצחים ונקברים על אדמת פולין, ומתקיימים טקסי אבלות. הכתם על העיירה הזו לא יימחה.
הפולנים גינו את הטבח הזה, חלקם בלשון רפה. הם ניסו להאשים את הכאוס בפולין, את מלחמת האזרחים שהתחוללה, את הסובייטים שניסו להשתלט על פולין ועשו זאת לבסוף – כשפולין הקומוניסטית הופכת מדינת חסות תחת מסך הברזל. במשך שנים רבות קשה היה לפולנים לקחת אחריות על הטבח שביצעו מתוך אנטישמיות ושנאת יהודים טהורה, בלי שיוכלו להטיל לפחות חלק מהאחריות על הנאצים. בשנים האחרונות לוקחים הפולנים אחריות משמעותית יותר על הטבח הזה. בני העיירה משמרים את בית העלמין ומקיימים מדי שנה טקסים, ובהם צעדה שתתקיים בתחילת השבוע הבא נגד האנטישמיות.
נקודה לזכות הפולנים
מוזר איך דווקא בשבוע שבו אנו מציינים 72 שנים לטבח הזה – מתעורר שוב לחיים הוויכוח אודות האחריות של הפולנים לאנטישמיות ולחלק ממעשי הזוועה שהתרחשו בשואה ואחריה. ההסכמה בין ממשלות פולין וישראל הציתו מחדש את הוויכוח האקדמי והאמוציונלי, לאחר שניתן היה לחשוב שהפרשה המביכה הזו מאחורינו. העיסוק בחוק הזה עושה נזק לעם הפולני הרבה יותר מכפי שניתן לאמוד. הוא גורם לישראל ולעולם לעסוק בחלקם של הפולנים במעשי הרצח – תוך טשטוש העובדה שהרוצח היה גרמני, והם היו מחוללי השואה. לכל היותר הפולנים היו "עוזריהם", וגם לא הבכירים שבהם.
צריך לומר שגם ב"יד ושם" מכירים בכך שהפולנים הם קורבן של גרמניה הנאצית. צריך לומר ששלושה מיליון פולנים קתוליים נרצחו במחנות ההשמדה על אדמת פולין ובמחנות העבודה. בין הנרצחים הייתה האליטה התרבותית והפוליטית של פולין – מתוך מגמה למנוע ממנה להרים ראש ולמרוד. יחד עם זאת, הפולנים שרצחו יהודים על רקע אנטישמי היו רבים. הם רצחו יהודים שהתחבאו בערים והעיירות, לעיתים מתוך חשש שאם יימצאו - כל השכנים, גם הפולנים, יירצחו. היו בין הפרטיזנים הפולנים יחידות אנטישמיות שלכדו ורצחו יהודים שהסתתרו ביערות.
בכיר חוקרי השואה בפולין על ההסכם בין נתניהו למקבילו הפולני מורבייצקי: "ישראל זקוקה נואשות לידידים פוליטיים. אפשר להניח שממשלת ישראל תמחרה את זיכרון השואה, והבינה שזה המחיר שהוא מוכנה לשלם". צפו בריאיון שהביא שליחנו לוורשה דב גיל-הר #חדשותהערב pic.twitter.com/V7zGvuEUu2
— כאן חדשות (@kann_news) 5 ביולי 2018
החוק הפולני היה טעות מיסודו – אבל הוא כולל כמה עובדות היסטוריות נכונות. לא היו מחנות השמדה פולניים, אלא מחנות השמדה גרמניים שהוקמו על אדמת פולין. ממשלת פולין הגולה עסקה במלחמה מתמדת בגרמנים. בהצהרה המשותפת לממשלות ישראל ופולין הייתה הגזמה והרחבה מיותרת בנפח שניתן לממשלתו של ולדיסלב שיקורסקי, בחלקה בהצלת יהודים. הממשלה הגולה הזו ניסתה להקים בחזרה את פולין – היא דאגה קודם כל לפולנים והפעילה שורה ארוכה מאוד של מחתרות שפעלו בכמה זירות מול הגרמנים לצד בעלות הברית – וזאת בניגוד לאומות חזקות וגדולות מהאומה הפולנית שנפלו שדודות בלי קרב תחת קלגסי הוורמאכט הגרמני. למרות שהממשלה הזו לא פעלה מספיק להצלת יהודים, עצם העובדה שניהלה קרב דיפלומטי וצבאי נגד הגרמנים הוא נקודה לזכותה.
אפילו ההיסטוריונים הפולנים לא מבינים: למה נתניהו הרגיש צורך ליישר קו עם הממשלה הלאומנית של פולין בנוגע ל"חוק השואה"? צפו בדיווחו של דב דיל-הר מוורשה pic.twitter.com/xWpm6GCWRa
— כאן חדשות (@kann_news) 5 ביולי 2018
האחריות של אובמה
בעל אחריות לא מבוטלת לחקיקת החוק הפולני. ברק אובמה (צילום: אי-פי)
למה חוקק החוק הפולני בכלל? הייתי מחזיר אותנו לברק אובמה, נשיא ארצות הברית לשעבר, הוא כנראה בעל אחריות לא מבוטלת לעניין. ב-30 במאי 2012 הוא העניק את מדליית החירות לאחד מחסידי אומות העולם הפולניים הגדולים ביותר, יאן קרסקי. קרסקי היה פעיל של הממשלה הגולה הפולנית, סייע למחתרות שפעלו ברחבי המדינה, ובין היתר ביקר במחנות העבודה ובגטאות. לפי אחד הסיפורים הוא הוגנב לתוך מחנה ההשמדה במזרח פולין והעביר את רשמיו לנשיא ארצות הברית רוזוולט, כדי לעודד את האמריקנים להיכנס למערכה נגד גרמניה. בנאום ההכתרה – עשה אובמה עוול גדול וכינה את מחנות ההשמדה בפולין – "מחנות השמדה פולניים".
זו הייתה נקודה שבה החל הדיון בימין הלאומני בפולין על הצורך בחוק שיעשה סדר בעובדות, כפי שהפולנים רואים אותן. הטעות הגדולה שעשה ראש הממשלה נתניהו היא שנתן לפולנים, שכל כך מנסים לברוח מאחריות גם על פשעים שביצעו, סולם לרדת באמצעותו מההאשמות הללו – ולהמשיך במאמצים לנקות לעצמם את המצפון. העובדה שהפולנים חגגו את ניצחונם בפרסום מודעות ממומנות בעיתונות בישראל ובפולין ממחישה את המשגה הזה.
להצהרה המשותפת לישראל ופולין הייתה מטרה – להוציא מהחוק הפולני את הסנקציות הפליליות שהיו בו, ולנסות לתקן את העוול ההיסטורי. צריך לומר שרוב העובדות שמופיעות בחלק הראשון של ההצהרה מדויקות למדי. בחלק השני הלכה ישראל צעד אחד רחוק מדי לקראת הפולנים. זו הייתה טעות, אבל זו לא בגידה בזיכרון השואה. זה ניסיון לבוא לקראת הפולנים, שחשו כי העולם כולו מצביע עליהם כמחוללי הפשע שהתרחש על אדמתם – בשעה שהפושע האמיתי, האומה הגרמנית, זוכה להכרה בינלאומית ומחדשת את ימיה כמדינה החזקה ביותר באירופה.
החוק הפולני בא לעולם בין היתר בשל תחושתם של הפולנים שהגרמנים "קנו" את מחילתו של העם היהודי בכספי השילומים. ייתכן שנתניהו בונה ברית אסטרטגית עם ממשלת פולין, אך הפעם הוא הלך צעד אחד רחוק מדי.
