גם אם מעולם לא נחשדתם או הואשמתם בפלילים - ונקווה שכך זה ישאר כמובן - אתם בטח מכירים את האמירה שבישראל יש אחוז הרשעות גבוה במיוחד, כמעט 100%. אז היום, באדיבות דוח סיכום השנה של הפרקליטות, מתברר שהאמירה נכונה כמעט ב-100%!
אבל קודם משהו קטן: הפרקליטות מטפלת בכ-10% מהתיקים הפליליים. בתיקים החמורים יותר, בדרך כלל בעבירות פשע. שאר התיקים? רובם הולכים לתביעה משטרתית. זה סיפור בפני עצמו. אבל מתוך התיקים שהפרקליטות מטפלת בהם, כ-3% מסתיימים בזיכוי מלא, בעוד 4% הפרקליטות חוזרת בה או מושכת את כתב האישום.
אם מפחיתים ממש כמה אחוזים של מקרים של נאשם שבורח או מוות, אנחנו נשארים עם כמעט 90% מהתיקים שמסתיימים בהרשעה. כמעט 90%. בתוך ה-90%, יש גם כמה אחוזים בודדים של מקרים בהם בית המשפט קובע שהנאשם ביצע את העבירה, אבל לא מרשיע אותו.
שלושת רבעי מהמקרים האלו, הם מקרים של אדם שהודה והורשע במסגרת הסכם טיעון. הרשעות הן תוצר של הסדר טיעון. וזה, גבירותיי ורבותיי, מעגל! כי הנאשמים יודעים, או שמישהו אומר להם, שאחוז ההרשעות בישראל גבוה, ואז הם נוטים ללכת להסדר טיעון. את רוב הסדרי הטיעון יוזמים הנאשמים. וכשהם מגיעים להסדר טיעון, הם מודים ומורשעים. אז אחוז ההרשעות גבוה, וחוזר חלילה.
אבל על הנתון הזה חייבים לזכור משהו בסיסי: הפרקליטות מלכתחילה מגישה כתבי אישום רק בכחמישית מהתיקים שמגיעים אליה. אפשר להסכים עם השיטה או לא להסכים עם השיטה, אבל זה אומר שהפרקליטות הולכת לבית המשפט רק כשהיא באמת מאמינה שיש לה תיק נכון וחזק. או כמו שמגדיר את זה הדין בישראל - כשיש די ראיות וסיכוי סביר להרשעה.
ולסיום, אין לראות בכל האמור לעיל הודאה או הסדר.
