אתמול קרה משהו שעצבן אותי, ודווקא מאנשים שאני מאוד מאוד מעריך. בבוקר התפרסם מכתב חריף מאוד של 270 כלכלניות וכלכלנים, מהמובילים בישראל. באמת, עברתי על הרשימה. אנשים שהיו ראשי החוג לכלכלה ומנהל עסקים ואנשים מבנק ישראל. מה שאתם לא רוצים.
והם אומרים את הדבר הבא: השינויים שהממשלה רוצה לעשות למערכת המשפט יפגעו מאוד בכלכלה הישראלית ויגרמו לחברות דירוג האשראי הבין-לאומיות להוריד את הדירוג שלנו. זה אומר שהריבית שהממשלה משלמת על החובות שלה תעלה, והריבית שחברות מסחריות ישראליות משלמות על החובות שלהן תעלה. ההיי-טק שלנו ייפגע וכל הכלכלה תיפגע. רמת החיים שלנו תרד. אני חושב שהם צודקים לחלוטין במה שהם כותבים שם.
יש רק בעיה אחת. זו לא הסיבה המרכזית להתנגד לשינויים במערכת המשפט שהממשלה מנסה לעשות. אנחנו רוצים מערכת משפט חזקה ועצמאית, שמסוגלת להגן על מיעוטים. לא בגלל שזה תורם לכלכלה, אלא משום שזו מטרה לכשעצמה. אנחנו רוצים לחיות במדינה שבה יש תקשורת חופשית, שמשוחררת מהגחמות של השלטון ומהלחצים הפוליטיים של הממשלה - כי זו מטרה לכשעצמה. לא כי זה משפר את הריבית שאנחנו משלמים.
תארו לעצמכם מצב הפוך, שחברות דירוג האשראי היו מעלות את הדירוג בגלל השינויים במערכת המשפט שהממשלה מנסה להביא. אנא עארף? הם מעריצים של יריב לוין. מה אז? הכלכלנים והכלכלניות היו תומכים בשינויים האלה? לא נראה לי.
אני יודע, זה מוזר. כבר 15 שנה אני מנסה לפמפם את המסר שכלכלה היא החיים עצמם וכל הדברים האחרים באים אחר כך. אבל במקרה הזה, זה הפוך. אנחנו רוצים לחיות במדינה דמוקרטית, חופשית ועצמאית כי אנחנו רוצים לחיות במדינה דמוקרטית, חופשית ועצמאית. הכלכלה היא פועל יוצא של זה, לא להפך.
בקיצור, אם אתם מתנגדים לשינויים במערכת המשפט שהממשלה מנסה להביא, תגידו בדיוק את זה ואל תתחבאו מאחורי הכלכלה.
