היה לי מרצה באוניברסיטה שאמר שימין שמאל זה עניין יחסי, קצת כמו במציאות. בפוליטיקה, זה תלוי באיפה אתה נמצא על הקו. כשאותו מרצה הגיע בפעם הראשונה לפלוגת המילואים שלו אמרו "השמאלני הגיע" ואז מישהו שאל אם הוא מצביע מערך (זה היה פעם). במציאות הוא היה בכיוונים של חד"ש ושמאלה, אבל בשביל החבר לפלוגה הכי שמאל שהיה יכול לחשוב עליו זה מערך. נזכרתי בזה על רקע הדיון ברפורמה המשפטית.
שר המשפטים הנכנס יריב לוין התמקד בביקורות שלו על כוחו של בית המשפט העליון ובג"ץ לעומת הכנסת בפסילת חוקים – אבל הביקורת הציבורית הרחבה יותר נגד בג"ץ תופסת אותו כבר הרבה שנים כשמאלני – אוהב ערבים ואפילו פלסטינים. הבעיה היא שזה פשוט לא נכון, לפחות לא לגבי פלסטינים. בכל מה שקשור לעתירות שלהם בבג"ץ הנתונים מראים שוב ושוב שבג"ץ ממש לא מכריע בעדם.
לפי דו"ח של ארגון גישה שבדק 10 עתירות שהגישו עזתים בין 2007 ל-2018, בעיקר בנוגע למגבלות על יציאה לישראל – בג"ץ אימץ כמעט תמיד את עמדת המדינה, פסק שעזה לא כבושה יותר על ידי ישראל, שעזתים הם אזרחים זרים ושאין מקום להתערב במעמד המשפטי של התושבים.
גם ביהודה ושומרון הרוח דומה. הרבה פעמים הנוהל שמאפשר עתירה לבג"ץ לפני הריסת בתים של פלסטינים מעורר כעס בציבור הישראלי, אבל במבחן התוצאה העתירה ברוב מוחלט של המקרים לא מתקבלת. מאז 2014, "המוקד להגנת הפרט" הגיש 96 עתירות נגד הריסות בתים – 8 מהם התקבלו והשאר נדחו. 19 עתירות הוגשו בשנתיים וחצי האחרונות – כולן נדחו והמדינה הרסה כמו שרצתה.
מקרים רבים קשה להכניס לנתונים מדויקים, לקבוע נצחון או הפסד לפלסטינים, מי שעותר יודע לומר שהרבה פעמים בג"ץ מעדיף לא לפרסם פסק דין אלא להציע סוג של פשרה או לאפשר בפועל למדינה לתקן את הצעד שנגדו עתרו בשטח, בלי שזה יעבור דרך בית המשפט.
לכן, יש גם עתירות שנמשכות שנים – כמו העתירה של תושבי הכפר בורקה שנמשכת 11 שנה, כדי לאפשר להם להגיע לאדמות שלהם שעדיין מוחזקות בידי הצבא, עתירה באותו עניין שנמחקה, אחרי שהצבא ביטל את הצו שבגללו הוגשה העתירה, והוגשה שוב - כשהמצב בשטח לא השתנה.
מהומות בין מתנחלים לפלסטינים בכפר בורקה שבשומרון (צילום: נאסר אישתיה, פלאש 90)
כשבית המשפט כבר מגיע להחלטה, המקרים האחרונים מלמדים שאלו בשורות רעות לפלסטינים. במאי האחרון בג"ץ קיבל לאחר התדיינות של 20 שנה את עמדת המדינה לפיה 1,000 פלסטינים שמתגוררים בשטח אש 918 הם תושבים בלתי חוקיים ובכך התיר בפועל לפנות אותם.
ועוד דוגמא אחת רק מהשבוע: בג"ץ דחה עתירה שנמשכה כמעט 13 שנה – של תושב יפו שנפצע בבילעין מרימון גז ודרש להביא את החייל שזרק את הרימון לדין. בג"ץ קבע כי לא ניתן לקבוע בוודאות מי ירה את רימון הגז וכי לא הצליח להוכיח שהנזק הרפואי שנגרם לו אכן נגרם מפגיעה של רימון, ולכן אין להתערב בהחלטת הצבא שלא לפתוח בחקירה.
אם רוצים לדעת כמה בג"ץ שמאלני אפשר לבדוק איך מתייחס אליו ארגון שמאל. "בלי בג"ץ ובלי בצלם" היה ביטוי שטבע ראש הממשלה רבין ז"ל, אבל בצלם היום ממש לא באותו ראש עם בג"ץ. בחמש השנים האחרונות הארגון לא עתר כלל לבית הדין הגבוה לצדק -למעט עתירה כללית אחת יחד עם ארגונים אחרים נגד הריסת בתים כעונש - מתוך תפיסה שבג"ץ דווקא מתחזק את הכיבוש הישראלי בשטחים.
"שופטי העליון ממלאים תפקיד מרכזי בביסוס מפעל הכיבוש וההתנחלויות", כך נכתב בדו"ח של בצלם מ-2019. להגיד שבג"ץ הוא שמאל או ימין יהיה תמיד עניין להתווכח עליו, בכל זאת תלוי איפה אתם עומדים ומה אתם רוצים שיהיה היחס של בית המשפט לפלסטינים בכלל. מה שבטוח הוא שבג"ץ לא פוסק באופן שיטתי לטובת פלסטינים, אפילו להפך.
