עד גיל 14 בכלל לא ראינו אותו משחק. רק בגיל 10 הבנו לראשונה שיש כדורגל בברזיל ושיש שם קוסם אחד ששמו פלה. לאט לאט החלו להגיע תמונות. בעיקר לעיתון הספורט של הימים ההם ופלה שלנו לבש צורה. השם והגיבור התאחדו לדמות ממשית. אני זוכר את אבא שלי מספר בהתרגשות שברזיל שוב אלופת עולם, פעם שניה ברציפות.
בבתי הקפה ביפו נהגו הבולגרים לשבת למואבט ולפטפט על החיים. קצת קוניאק, זיתים, גבינה בולגרית, בורקס והרבה הרבה ברזיל. ישבתי ליד השולחן של המבוגרים ושמעתי לראשונה שיש שחקן בשם פלה שעושה כדורגל כמו שלא עשו אף פעם.
אחר כך, כשיצאנו לשחק ברחובות כדורגל, ויצאנו לשחק כמעט כל הזמן, היינו כולנו פלה. פלה בועט, פלה נוגח, פלה מוסר וכמובן פלה כובש. אצלנו אפילו השוער היה אז פלה, כי לא היה שחקן אחר שידענו את שמו.
הייתי בן 14 כשכולם דיברו על גביע העולם באנגליה. עדיין ברדיו, בלי טלוויזיה כמובן, וכולם סיפרו שפלה חטף שם בלי הפסקה. היריבים לא נתנו לו רגע של נחת. עד שנאלץ לרדת מהמגרש מוכה ופצוע עם דמעות בעיניים. הכוכב הגדול חוסל באלימות חסרת רחמים. רק חודשים אחר כך ראינו את התמונות.
הגאון שלא ראינו: הטרגדיה הספורטיבית של פלה | הפרשנות של אלכס נירנבורג
הסרט על גביע העולם 66 הגיע, הוקרן בקולנוע מרכז המוזנח בלב בתחנה המרכזית בתל אביב, וכולנו רצנו לראות. אז כן חזינו באנגליה השמחה עם הגביע אבל לכולם חקוקה בלב תמונת פלה המוכה יורד מהמגרש ויודע שלא יוכל להגן על התואר. התיקון נעשה 4 שנים אחר כך. גביע העולם במקסיקו היה הבמה עליה רקד פלה ריקוד מושלם. הוא חזר לחייך ולנצח.הוא חזר לכבוש שערים בלתי נשכחים. הוא חזר להיות אלוף עולם.
לימים פגשתי אותו פעמיים. במונדיאל 82 קצת אחרי פרישתו, ובמונדיאל 2010 כשהיה שר ספורט של מולדתו, וסיפרתי לו על הסרט בקולנוע מרכז ואיך בכינו איתו כשירד מובס מהמגרש בלונדון, והוא, פלה, נתן את אחד החיוכים המפרסמים שלו ואמר לי: עזוב לונדון, תזכור את מקסיקו. האמת, עצה חכמה. מקסיקו 70 חקוקה לי בראש ובלב. ופלה המנצח והשמח היא הדרך הנכונה לזכור את המלך. לזכרו.
