עם מותו של אדסון ארנטוס דו נסימנטו יישפכו ברחבי העולם מיליארדים של מילים. פלה יכונה בהן "גאון כדורגל", "מהשחקנים הגדולים בתבל", "האגדה מברזיל" ועוד ועוד. אלא שרוב הכותבים כלל לא ראו את פלה משחק. הקריירה שלו בנבחרת ברזיל, במהלכה הוביל את הסלסאו לזכייה בשלושה מונדיאלים החלה בשנת 1957 והסתיימה ב-1971.
ברוב מדינות אירופה הטלוויזיה הייתה בחיתוליה ובצפון אמריקה כלל לא התייחסו ברצינות למשחק המשונה מהיבשת הישנה. סיקור הגביע העולמי היה דל וכך לקהל ברחבי העולם לא הייתה אפשרות מספקת להתרשם מביצועיו של פלה. ראינו תקצירים, ראינו שחקני הגנה שלא עמדו בקצב. אבל כמעט ולא ראינו 90 דקות שלמות של כדורגל והתמודדות עם מצבי משבר ויציאה מהם. כיוון שכך, לא נוכל להזדהות איתו רגשית – כמו עם מראדונה, מסי, רונאלדו וכוכבים אחרים שמתרוציים היום בלי סוף על מסכי הטלוויזיה ומעוררים רגשות בקרב האוהדים מהלך אחר מהלך.
קריירת המועדונים של פלה היא תעלומה גדולה עוד יותר: במשך 18 שנה (1974-1956) הוא כיכב במדיה של סנטוס מסאו פאולו ומעולם לא ניסה את מזלו באירופה. בספרים מסופר שכבש למעלה מ-600 שערים בכ-530 הופעות בליגה הברזילאית, אכן אין דברים כאלו. אבל כמה מאיתנו ראו משחקים של סנטוטס באותה תקופה. עד כמה באמת אפשר לסמוך על סטטיסטיקה ברזילאית בעידן שבו טרם ספרו כל דבר על מגרשי הספורט (פרט לארצות הברית). אגב, עם כל מאזן השערים הזה סנטוס של פלה זכתה באליפות ברזיל שש פעמים והוסיפו עוד שתי זכיות בגביע ליברטדורס, גביע האלופות של דרום אמריקה.
ניימאר אוחז בכרזה עם תמונתו של פלה במונדיאל בקטאר, החודש (צילום: רויטרס)
במילים אחרות: פלה הוא שחקן אדיר ותעלומה אחת גדולה – עד כמה גדול היה באמת? לעולם לא נדע. גורלו של פלה זהה לגורלם של כוכבים אחרים ברחבי העולם שהעניקו לכדורגל את הדחיפה שהפכה אותו למלך חיי הפנאי של העולם. אלפרדו די סטפנו, פרנץ פושקאש, יוזביו ואחרים הוציאו את הכדורגל מהמדבר הספורטיבי אך השאירו את התהילה למראדונה, מסי ואמבפה. שמענו שהם היו שחקנים אדירים – אבל מעולם לא ראינו אותם באמת ולכן לא נדע להעריך אותם כראוי.
