בואו תשמעו את הסיפור הכי מטופש ששמעתם על משרדי ממשלה. זה מתחיל ב-2020. קורונה, סגר, סוף העולם. נתניהו ראש ממשלה, משה כחלון שר אוצר. באחת מאלפי מסיבות העיתונאים כחלון מבטיח מיליארדים להכשרות מקצועיות ועזרה למאה אלף מובטלים למצוא מקצוע חדש ביום שאחרי הקורונה. נראה לכם שזה באמת קרה?
הגוף שאחראי בממשלה על הכשרות מקצועיות הוא זרוע העבודה. בממשלה ההיא של נתניהו היא ישבה אצל שר העבודה חיים כ"ץ, אחרי שהוא ביקש שתעבור אליו ממשרד הכלכלה. אבל אז הממשלה התחלפה, ושר הרווחה החדש, איציק שמולי, ביקש וקיבל את זרוע העבודה. יאללה, להכשיר מובטלים למקצועות חדשים.
אלא שאז שר האוצר ישראל כ"ץ החליט שהוא רוצה שמערך ההכשרות המקצועיות יהיה אצלו. אבל שמולי לא הסכים לוותר. מה, סתם קוראים לזה משרד הרווחה והעבודה? אבל האיש עם הכסף הוא שר האוצר. כ"ץ החליט - לא צריך טובות, אני פשוט אקים מנהלת מיוחדת לעניין במשרד האוצר ואעשה את זה מכאן.
שמולי לא ויתר. וגם כ"ץ לא. וגם שמולי לא. וככה הקרב נמשך כמעט חצי שנה, עד ששמולי התקפל וכ"ץ ניצח. הוא הקים מנהלת חדשה במשרד האוצר, מינה מישהי לעמוד בראשה ואז, כשהיא רצתה להתחיל לעבוד - הממשלה נפלה.
הממשלה החדשה סגרה את מערך ההכשרות המקצועיות באוצר וזרוע העבודה עברה בחזרה למשרד הכלכלה, שם היא נמצאת היום. בינתיים. בסופו של דבר, במקום 100 אלף הכשרות מקצועיות, המדינה הצליחה להוציא לפועל רק רבע - 25 אלף, וגם זה רק כעבור שנה וחצי. זה מה שקורה כשיותר מדי שרים רוצים יותר מדי קרדיט, מעבירים את היחידות המקצועיות מימין לשמאל ועל הדרך תוקעים תהליכים ותקציבים.
וזה עוד כלום - כי למרות שהאבטלה עולה ותכף הרבה מובטלים חדשים יזדקקו להכשרה מקצועית דחופה, בממשלה מתכוונים לקרוע שוב את זרוע העבודה ממשרד הכלכלה. עכשיו תכפילו את הבלגאן הזה במאה ותקבלו את איך שהולכת להיראות הממשלה הבאה.
הסיפור של ההכשרות המקצועיות הוא טיפה בים. ב-2020 מבקר המדינה תיאר איך לממשלה בישראל יש 35 גופים שונים, שפועלים במקביל מול גורמים בחו"ל, בלי שום תיאום. גם משרד החוץ, גם המשרד לעניינים אסטרטגיים, גם המועצה לביטחון לאומי, גם מערך הסייבר הלאומי, גם משרד הביטחון ועוד מלא מלא מלא גופים ממשלתיים. באמת, מלא.
ויש עוד מלא דוגמאות. בכל פעם שתחום אחד מפוצל בידי יותר מדי גורמים ממשלתיים, הם מבזבזים את רוב הזמן שלהם בלהתעסק איך מתאמים דברים אחד עם השני, במקום אשכרה לעבוד.
זה נכון שזה קרה גם בממשלות קודמות, אבל נראה שהפעם, בממשלה הזו, זה יהיה הרבה יותר קשוח. הדוגמא הכי קיצונית היא מה שיקרה במשרד החינוך. אגף מנהל חברה ונוער והחברה למתנ"סים ייצאו ממנו וילכו לש"ס. אגף תרבות יהודית - לאורית סטרוק. הסמכות על מועצת החינוך הממלכתי-דתי לסמוטריץ'. יחידת גפ"ן לאישור תוכניות לימוד - לאבי מעוז. גם משרד הנגב, הגליל והפריפריה יעבור לינץ' דומה.
פיצול ומיזוג משרדים, והעברת יחידות ממקום למקום, גורמים לממשלה להיתקע לא רק בגלל הסרבול המבני, אלא בגלל עוד סיבה - סכסוכי עבודה. כי להעביר עובדות ועובדי מדינה מצד לצד של הממשלה זה אולי קל על הנייר של ההסכם הקואליציוני, אבל במציאות זה יותר מסובך. זה אומר לפתוח כל מיני הסכמים קיבוציים ולריב עם ההסתדרות וכאלה. זה לא עובד חלק.
קחו דוגמה: זוכרים שבתקופת הקורונה הקימו את המשרד לחיזוק וקידום קהילתי בתור פרס ניחומים לאורלי לוי אבקסיס? הם לקחו יחידה מפה ויחידה משם, ועוד קצת משם, והרכיבו משרד חדש, כמו פאזל. רק שהחלקים לא התחברו.
כי אפילו אחרי שלושה חודשים, לא כל העובדים שהיו אמורים להיות תחת השרה החדשה עברו אליה בפועל. למה? כי בשביל זה היה צורך לגרוע אותם מהמשרד לביטחון הפנים, והעובדים, שומו שמיים, לא רצו לוותר על הזכויות שלהם. מה למשל? חברות במועדון הקניות של המשטרה. בחיי, לא המצאתי את זה. בקיצור, גם בגלל עולם העבודה כל הפיצולים האלה הולכים רק לסרבל את עבודת הממשלה.
הממשלה הזו מדברת הרבה מאוד על משילות. היא טוענת שצריך להחליש את בית המשפט העליון כי משילות. היא טוענת שצריך להחליף את היועצים המשפטיים כי משילות. לחזק את המשטרה כי משילות. משילות, משילות, משילות.
אבל כשזה נוגע אליה עצמה, שמים את המשילות בצד. במקום ממשלה קטנה, חכמה ויעילה - קיבלנו ממשלה גדולה, מנופחת ומסורבלת. זו לא משילות וזה לא שירות לאזרח. זה סתם אגו ורצון לשלוט בתקציבים ובמינויים למקורבים. אין שום טעם לייפות את זה. לא נורא, תמיד אפשר יהיה להאשים את השמאלנים.
