החוקים שמעוררים, ועוד יעוררו סערה, מכונים על שם מי שיהיו בקרוב שרים בכירים: חוק דרעי וחוק בן גביר. אך מלבד זאת, והעובדה שמדובר בשינוי חקיקה משמעותי שאמור לעבור בחקיקת בזק, אין ביניהם הרבה מן המשותף. יתרה מזאת: העמדות המשפטיות לגביהם צפויות להיות כמעט הפוכות.
חוק בן גביר הוא הצעת חוק של חבר כנסת, בקרוב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. המהות של המהלך היא בעצם שינוי החוק, שינוי סמכויות ומעמד המשטרה. מילים כמו סמכות, התוויית מדיניות ותקציב אולי נשמעות משפטיות או מרוחקות - אך למעשה מדובר בשינוי לא פחות מדרמטי.
תאמרו: זכותו. תאמרו: חייבים, המצב הנוכחי בלתי אפשרי. שינוי נדרש. יש בכך מידה רבה של אמת. רק שמה שמעורר את התנגדות מערכת אכיפת החוק אינו עצם השינוי, אלא מה נכלל בו. כך, לדוגמה, לפי הצעת החוק השר יוכל להיות מעורב במדיניות המשטרה ומדיניות העמדה לדין. במלים אחרות: גורם פוליטי, יוכל לקבוע מדיניות באלו עבירות מעמידים לדין ובאלו לא, אלו הפגנות יפוזרו או אפילו לא יותרו ורשימת הדוגמאות עוד ארוכה. ארוכה מדי.
מערכת המשפט על הכוונת | האזינו לעוד יום
מובן מאליו ששר או שרה אמורים להתוות מדיניות. לשם כך הם בתפקידם, לשם כך יש ממשלה. זה גם המצב החוקי והוא לא דורש שינוי. השינוי מדבר על מקום שהשר יוכל לקבל החלטה ששמורה לגופים שאמורים בשיטת המשטר הדמוקרטית להיות עצמאים לחלוטין ומנותקים מהמערכת הפוליטית. שליטה של השר תתאפשר למעשה, לפי הצעת החוק, גם באמצעות התקציב. לצורך הדוגמה, יוכל שר באשר הוא - להחליט שהיחידה שממונה על חקירות אישי הציבור והתיקים הגדולים ביותר בשנים האחרונות, תיובש מתקציב. השמיכה קצרה והתקציב תמיד חסר, תמיד תהיה יחידה שזקוקה יותר. התוצאה ברורה. זה לא אומר שזאת כוונתו של בן גביר, ממש לא. אבל זה פתח: האם אנו באמת חושבים שאם וכאשר החוק יתוקן ויקנה עוד כוח ושליטה וסמכות לגורמים פוליטים, עתידית הם יוותרו עליו בכזאת קלות? גם ההשוואה המוזכרת בהצעה – בין צה"ל לבין המשטרה - מטרידה את גורמי המשפט. צה"ל אמור לפעול מול אויבים, בכוח. המשטרה – מול אזרחים, ולהמנע מהפעלת כוח, למעט מקרים חריגים. האם באמת רוצים שדפוס הפעולה, והמדיניות, יושוו? חוק דרעי, הוא סיפור אחר. פה לא מדובר בהצעה של דרעי, אלא של ח"כ אחר מסיעתו ולטובת דרעי. גם כאן מדובר בתיקון חוק - חוק יסוד הממשלה, אבל בפועל הוא גם חוק עוקף יו"ר ועדת בחירות או חוק עוקף שאלת הקלון. במצב החוקי היום, אדם שנדון למאסר לא יכול לכהן כשר במשך כמה שנים, אלא אם יו"ר ועדת בחירות קובע שאין קלון. ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו והשר המיועד דרעי כנראה לא רצו לפנות אליו, והם ידעו למה: ההערכות, כפי שפרסמנו, היו שהשופט יקבע שיש קלון. זה סיכן שלא רצו לקחת. הניסיון לטעון ש"מאסר" לא כולל מאסר על תנאי כמו זה שנגזר על דרעי - גם לא נראה בעל סיכויים גבוהים. התוצאה? שינוי החוק כך שמלכתחילה לא יחול על מאסר על תנאי, ובא לציון גואל, ושדרעי יהיה שר בישראל. ח"כ איתמר בן גביר ל-@golan_aryeh: "כל התוקפים אותי הם שרים כושלים, אני בא לטפל בכל הנושאים שהזניחו". על היועצת המשפטית לממשלה אמר: "לא עבר יום אחד מהצעת החוק וכבר גיבשה עמדה מבלי לדבר איתי. היא אפשרה לממשלת המעבר לעשות דברים שלא אמורים לקרות"https://t.co/2W892BI9Mg#הבוקרהזה pic.twitter.com/o36qQv6MoV
אך אם שמים את השאלה נכון או לא, ראוי או לא – בצד. כאן משפטית יש ליועמ"שית קושי יותר להתנגד להצעה. למה? כי שוב חזרנו לנקודה, שבסופו של דבר לממשלה יש זכות לקדם מדיניות שלה, להביא חוקים שיגשימו את המדיניות הזאת. אם בכל הצעת חוק שלא נראית יקבעו שיש מניעה משפטית - זאת בעיה רצינית. במיוחד כשיש חקיקה דומה בנוגע לח"כים, ונכון שהחוק נראה לגמרי פרסונלי - אבל תיאורטית הוא יוכל לחול על אחרים; אלו שתי סיבות שההצעה אולי מריחה לא משהו, אבל משפטית היא כנראה כשרה. אלו רק שני חוקים, אולי קרב ראשון אחד, אבל אין ספק שזאת תחילת הדרך, שנקודת הציון בה - כתמיד - תהיה בג"ץ.
