הנה רגע שישפיע על איך שהעולם ייראה בעשורים הקרובים: ב-23 באוקטובר, נשיא סין שי ג'ינפינג נבחר לכהונה שלישית על-ידי הקונגרס הלאומי הסיני. הוא שינה במיוחד את החוק שאסר על כהונה שלישית ברציפות, הסינים לא התנגדו למהלך, בכל זאת, סין.
אז מה אנחנו הולכים לראות בסין בשנים הקרובות, ולמה כל הסימנים מראים שהיא נמצאת במסלול התנגשות ישיר עם ארה"ב?
כששי ג'ינפינג נכנס לתפקיד ב-2013 המדיניות שלו התחלקה לשניים: כלפי פנים - הגברת השליטה על האזרחים בכל דרך אפשרית וכמה שפחות השפעה מערבית. סין אשכרה הקימה מערכת שמחלקת ציונים לאזרחים, לדרג מי יעיל ומי לא.וכלפי חוץ: יוזמת "החגורה והדרך" – שזה אומר שסין משקיעה מיליארדים במדינות בכל העולם – וכך קונה כוח והשפעה חסרי תקדים.
שי הספיק הרבה בשתי הקדנציות שלו, אבל זה כנראה לא הספיק לו. אחרי שהצליח לכופף את כל הנציגים הבכירים במפלגה הקומוניסטית – לקדנציה השלישית יש לו מטרה צנועה: להפוך את סין למעצמה החזקה בעולם, אם אפשר עוד בימי חייו.
בשביל זה שי צריך לנצח בשלוש זירות
בזירה הראשונה הוא צריך לסגור את הפער הטכנולוגי מול אמריקה. בשביל זה סין צריכה שבבים מתקדמים, בכמויות! הבעיה: טאיוואן, השכנה השנואה שסין לא מכירה בה, שולטת בשוק הזה ומקבלת גיבוי מפחיד מארצות הברית. ולכן שי רוצה שסין תייצר שבבים בעצמה.
בזירה הכלכלית, סין קיוותה שבעוד כמה שנים היא תהפוך לכלכלה הגדולה בעולם, אבל בינתיים הקרב הכלכלי מול ארצות הברית, המכסים שהטילה וושינגטון על הייצוא הסיני - וגם הקורונה והסגרים שנמשכו שבועות על ערים מרכזיות כמו שנגחאי יצרו לא מעט בעיות. הצמיחה איטית מהמצופה, והתוצאה של המלחמה הזאת היא שסין כנראה לא תהיה הכלכלה החזקה בעולם בקרוב.
ואחרונה חביבה - הזירה הצבאית. בכל זאת, כדי להיות המעצמה הגדולה בעולם כדאי להחזיק בכמה שיותר נושאות מטוסים, טילים שמגיעים רחוק ומערכות הגנה מתקדמות. סין משקיעה בכל זה, היא אפילו בונה איים מלאכותיים עם בסיסים צבאיים ומפתחת ספינות ענק שנשלטות מרחוק, אבל כל זה לא ממש מספיק כשאתה מנסה להראות לאמריקה מי הבוס.
אבל גם ארצות הברית לא יושבת בשקט. הרפובליקנים והדמוקרטים מסכימים שחובה להגיב. בלי למצמץ. לפני כמה שבועות אסר הממשלה בוושינגטון על כל מדינה במערב למכור שבבים מתקדמים שמיוצרים באמצעות ציוד אמריקני לסין.
כמה הצעד הזה דרמטי?
בלי שבבים מתקדמים סין תהיה מוגבלת גם טכנולוגית, גם כלכלית וגם צבאית. גם המערב מתחיל לחשוש – והשנה הגדירה נאט"ו בפעם הראשונה את סין כאיום עליה. כלומר – גם אירופה מתחילה להבין שמשהו קורה.
שי ג'ינפינג, בניגוד לשרים בישראל, רואה קדימה. כמה קדימה? יש לו תוכניות לעשר ולעשרים השנים הבאות. מבחינתו הוא לא הולך לשום מקום. ומי שמתנגד לו – הוא זה שצריך ללכת. נשאר לקוות ששחזור הפלישה הרוסית לאוקראינה לא לפנינו. כי הסיקוול הסיני לטיאוון יכול להפוך בקלות למלחמת עולם.
