עד לפני שבועיים, פחות או יותר, אף אחד לא ידע מי זה אבי מעוז. פתאום כל המדינה מדברת על אבי מעוז. בואו שנייה ננסה להבין על מה אבי מעוז הולך להיות אחראי. מעוז לא הולך להיות האיש שמתקצב את בתי הספר, הוא לא זה שהולך לכפות על בתי הספר מה ללמד ומה לא ללמד.
הוא הולך להיות אחראי על מערכת גפן. מה שהיחידה הזאת עושה היא לא לתקצב בתי ספר, לא אומרת להם מה ללמוד או מה אסור ללמוד. היא בסך הכול מאשרת את רשימת התוכניות שמנהלות ומנהלים יכולים לבחור מהם, האם להכניס אותם לבתי הספר או לא.
תקציב היחידה הזאת הוא שני מיליארד שקלים שזה הרבה, אבל צריך לשים דברים בפרופורציות. תקציב כל מערכת החינוך הוא יותר מ-60 מיליארד שקלים, קצת פרופורציות. היחידה הזו נוצרה בממשלות הקודמות כשלמישהו סוף סוף נפל האסימון שאולי כדאי להתחיל לתת למנהלות ולמנהלים של בתי הספר קצת יותר גמישות ואוטונומיה.
עד לאותו רגע, משרד החינוך מירושלים אמר לכל בתי הספר בישראל בדיוק מה הם צריכים ללמד, איך, כמה, למה, מתי ואיפה. כך נולדה מערכת גפן. במערכת הזאת יש היום 12 אלף תוכניות לימוד שונות בכל מיני נושאים. מלימודי מחוננים דרך לימודי מתמטיקה, ועד כל מיני דברים עם שמות מוזרים שאני לא מבין, כמו הכלה וקשר חברתי.
אם אבי מעוז, מאיזושהי סיבה רוצה להתחיל לאתר שם כל מיני עמותות להט"ביות או משהו כזה, שיהיה לו בהצלחה. עם זה הוא צריך לקחת מסרק של כינים ולעבור תוכנית תוכנית, עם ארבעה אנשים שעובדים ביחידה הזאת. קל זה לא יהיה.
יש סיכוי שהוא יצליח, ויש סיכוי שהוא יעשה בעיקר הרבה מאוד רעש בתקשורת. בסופו של דבר, אנשים מהסוג הזה, זה מה שהם נוטים לעשות. זה מאוד מאוד תלוי בזהות של שר ושרת החינוך העתידיים. אם זה יהיה שר או שרה שלא רוצים לתת לאבי מעוז לעבוד, אז הם ישימו לו המון מקלות בגלגלים, אבל אולי גם בדיוק להפך, אולי הם ימחאו לו כפיים ורק יעזרו לו להשיג את המטרות שלו.
לדעתי, אם לנו כהורים אכפת מהחינוך של הילדים והילדות שלנו, אנחנו צריכים לשאוף שלמנהלות ולמנהלים תהיה כמה שיותר אוטונומיה בלהחליט מה נכנס לבתי הספר. הם אלה שמכירים את הקהילה שלהם, את היכולות של המורות והמורים, את ההעדפות של ההורים ואת הצרכים של התלמידות והתלמידים היום.
אולי אתם מסכימים עם סט הערכים של אבי מעוז. אבל מחר יכול לבוא מישהו עם סט ערכים הפוך לחלוטין, שינסה לדחוף לבתי הספר כמה שיותר תוכניות שאתם לא מסכימים איתן, ולכן אם באמת אכפת לנו מהחינוך ומהעתיד של הילדות והילדים, מה שאנחנו רוצים שיהיה זה כמה שיותר אוטונומיה לשטח וכמה שפחות אבי מעוזים בירושלים שאומרים למנהלות ולמנהלים מה לעשות.
