בצלאל סמוטריץ' גרם לי לעשות משהו שבאמת בחיים לא חשבתי שאני אעשה. אני אשכרה תומך בעמדה של יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד. לפני כמה ימים פורסם בחדשות 12 שיו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד העביר מסרים לנתניהו לפיהם המינוי של סמוטריץ' לתפקיד שר האוצר הוא "סדין אדום". ואז כולם התעצבנו, מה זה? יו"ר ההסתדרות, הוא מנהל את המדינה? הוא חושב שאנחנו בשנות ה-80? לא יקום ולא יהיה.
העניין הוא שיו"ר ההסתדרות הוא לא אמר את הדברים האלה סתם. פשוט כמה ימים לפני זה בצלאל סמוטריץ' ישב בכנס של איגוד לשכות המסחר ואמר את הדברים הבאים: "אני חושב שבקצה אין הצדקה היום לבתי דין לעבודה. זה צריך לחזור להיות חלק ממערכת המשפט הכללית במדינת ישראל. זה לא שונה מכל חוק אחר. אני לא חושב שיש איזושהי סיבה בעולם שיהיו בתי דין כאלה".
קלטתם? בצלאל סמוטריץ' רוצה לסגור את בתי הדין לעבודה. הגוף היחידי שבסופו של דבר, אחרי שכלו כל הקיצים, הוא זה שעומד לרשות העובדים והעובדות שמנסים להילחם על הזכויות שלהם. זה לא איזה צעד מינורי קטן ושולי זה כמו שיו"ר ההסתדרות יבוא ויגיד: "מלאימים את אסם". מישהו היה מוחא לו כפיים על זה? אומר לו: "ואללה, רעיון מגניב?" לא נראה לי.
עכשיו תקשיבו, קשה לחשוד בי שאני חובב גדול של ההסתדרות. אבל האמת היא שארנון בר-דוד הוכיח שהוא הפרטנר הכי טוב שהיה למשרד האוצר בהסתדרות מזה עשרות שנים לדעתי. הוא נתן להם כל מיני סוגים של גמישות במהלך הקורונה, כשהיה צריך להוציא עובדים לחל"ת ושעובדים יישבו בבית וכל מיני כאלה. הוא דחה את הסכם השכר שהוא היה צריך להעביר הוא אפילו הלך יד ביד עם שר האוצר לעסקת חבילה שכוללת העלאה די מתונה של שכר המינימום. עד כדי כך שיו"ר ההסתדרות חטף ביקורת משמאל על זה שהוא לא מספיק סוציאל-דמוקרט.
אני לא יודע אם בסוף סמוטריץ' יהיה שר אוצר או לא. אבל ההיסטוריה שלנו מוכיחה ששרי האוצר שניסו ללכת ראש בראש עם יו"ר ההסתדרות פשוט לא הצליחו. תשאלו את ישראל כ"ץ למשל.
מי שלא יתיישב בסופו של דבר על כיסא שר האוצר יש לו הזדמנות מדהימה לעשות שיתוף פעולה עם ההסתדרות. ולקחת את כל המגזר הציבורי ועובדי המדינה קדימה, אל המאה ה-21. להכניס טכנולוגיה חדשה ודיגיטציה וגמישות ניהולית ועוד מלא דברים אחרים. יש פרטנר לעשות את זה הגישה הזו של ה"ראש בראש" היא זו שתחזיר אותנו לשנות ה-80.
