הפרצופים של חברי הכנסת של חד"ש-תע"ל במהלך הקרנת מדגמי הסקרים אמש סיפרו את הכול. הם ראו איך במו ידיהם קרה הדבר שהם ניסו למנוע ממנו לקרות – הקמת ממשלת נתניהו-בן גביר. חברי הרשימה הוכו הלם ותדהמה, אבל מבפנים הם ידעו שכל הדרכים מובילות לממשלת ימין מלא-מלא.
במשך השבועות האחרונים נעשה עוול לציבור הערבי, בכל יום נכתב טור בעיתונות העברית על כך שאם תעלה ממשלת ימין בראשות נתניהו, זה יהיה בגלל שיעורי ההצבעה הנמוכים בחברה הערבית. ראו איזה פלא, הציבור הערבי סיפק את הסחורה, ואחוזי ההצבעה הגיעו לכ-55%, נתון גבוה לכל הדעות.
הציבור היהודי (שנמנה עם גוש מאוד מסוים) צריכים לעשות חשבון נפש, ולא המצביעים הערבים. אלא שבמשך חודשים ראו בציבור הערבי הזדמנות למנוע את חזרתו של נתניהו, מבלי להסתכל באמת על הבעיות שבוערות בחברה הערבית: הפשע, יוקר המחיה, חוסר הבנייה ביישובים הערבים, והיעדר תקווה לצעירים.
מה שנושאים באחריות הם גם חלק מחברי הכנסת הערבים. במקום לשדר לציבור שהם עוסקים באינטרסים של החברה הערבית (וחברי הכנסת הערבים עשו המון למען החברה הערבית, בניגוד לדעה הגזענית נגדם), הם העדיפו להתמקד בקרבות אישיים. מדוע לא נחתם הסכם עודפים בין המפלגות הערביות? מדוע הם לא עמדו ביחד, כל חברי הכנסת הערבים, וקראו לחברה הערבית להצביע? במשך שבועות חלקם העדיפו לרדת אחד על השני, במקום לשדר אחדות גורל.
