אם המדגמים הערב מדייקים, יכול להיות שפנינו לעוד ממשלה בראשות נתניהו, שתשים סוף לפלונטר הפוליטי המתמשך. נצטרך להמתין כמובן לתוצאות האמת, אבל אם אכן יש כאן מהפך, זה מהפך שיצר איש אחד - לא, לא נתניהו. האיש הזה הוא איתמר בן גביר.
המועמד שניסה להיכנס לכנסת ונכשל לפחות ארבע פעמים עד שחבר לסמוטריץ' והפך לחבר כנסת - נחשב גם בכנסת הנוכחית לגורם קיצוני שנתניהו המעיט להתרועע עמו בפומבי. אבל עמדת האנדרדוג היא בדיוק סוג הקסם של בן גביר. בעזרתה, הצליח יו"ר עוצמה יהודית להביא לקלפיות אוכלוסייה שלא הצביעה בבחירות הקודמות, ולא התכוונה להצביע בבחירות הנוכחיות. אחוז לא קטן מכל אותם תושבי פריפריה שנתניהו איבד מזמן, ואובדנם לגוש הימין הביאו אותו לאבד את השלטון, הצביעו הפעם - בן גביר.
הוא לא הראשון שהצליח לעשות מהפך כזה. ג'ורג'יה מלוני עשתה כזה באיטליה ולה פן עשתה זאת בצרפת - בעיקר על בסיס פנייה מוצלחת לקבוצות אוכלוסייה שנהגו שלא להצביע קודם לכן בבחירות, בשל ייאוש, תחושות ניכור או כעס על המערכת הפוליטית כולה.
במובן הזה בן גביר משלים את נתניהו באופן יוצא מן הכלל: הוא כל מה שנתניהו לא מצליח להיות. הוא נתפש כנציג אותנטי של הציבור המזרחי, של תושבי הפריפריה ושל כל חובשי הכיפות שלא "התקבלו" לקליקה האשכנזית והסגורה שהיא הציונות הדתית. הוא נחשב כהצבעת מחאה וכהצבעה אידאולוגית בעת ובעונה אחת. וטוב מזה, בראייה קולקטיבית של גוש הימין: בכך שבן גביר פונה לקהל הזה, הוא מאפשר לנתניהו התמתנות ומירכוז, שיכולים לדבר לימין הרך.
נתניהו אומנם מאויים מבן גביר, אבל אם יהיו לו 61 מנדטים בכנסת הזאת - לפחות בינתיים אין לו שום ברירה אלא לאמץ ולכבד אותו כשותף חשוב. אם ינסה לדחות אותו בכנסת הזאת ולהעדיף אחר על פניו - הנקמה עלולה להגיע קרה, ובקרוב.
