היום (שלישי) הוא יום הבחירות לכנסת ה-25, ומתחת לפני הקרקע של אחוז החסימה קיים עולם שלם של מפלגות. בבחירות האלה נמצאות שם אביר קארה, בל"ד איילת שקד ורשימה ארוכה מאוד שהמשותף לכולן הוא שכל אחת מהן רוצה להיות הפתעה הבחירות.
הפתעת בחירות | האזינו לעוד יום עם עקיבא נוביק
ישנם שני סוגי הפתעות: הראשון הוא מפלגה אלמונית שמכה את התחזיות שוק על ירך ומזנקת מעל אחוז החסימה. הסוג השני, שנפוץ היום הרבה יותר, הוא הפתעה בתוך הכללים. כלומר, מפלגה קיימת ומוכרת, שהתוצאה שלה מפתיעה. המוכרת והמוצלחת ביותר מבין הפתעות הבחירות בישראל היא מפלגת הגמלאים בבחירות 2006. הסקרים ניבאו להם 0%, וגם שורת אנשי מקצוע העריכה שלמפלגה אין סיכוי להיכנס לכנסת. ברקע הגזירות הכלכליות של שר האוצר נתניהו, הגמלאים הפכו לפתק המחאה הנחשק ביותר והגיעו לבסוף לכנסת עם שבעה מנדטים. הפתעה נוספת, מהסוג השני דווקא, היא יש עתיד של בחירות 2013, שהשיגה במערכת הפוליטית הראשונה שלה 19 מנדטים. הסקרים צפו בהתחלה חמישה מנדטים, וגם כשהתקרבה ל-10, איש לא האמין שתגיע לתוצאה כזו - מספר 13 ברשימה הלכה לישון לפני פרסום המדגם, מספר 18 הזמין כרטיסים לירח דבש יום אחרי הבחירות, כי מה להם ולזה? אבל רגע לפני שאתם רצים לתפור את חליפת הגימלאי חשוב לזכור את הדבר שהוא אולי החשוב ביותר - מאחורי כל הפתעת בחירות, משתרך שובל של מאוכזבים שכבר ראו את הארץ המובטחת ולא זכו להיכנס אליה. כמו למשל משה פייגלין, השלאגר של בחירות 2019א. מפלגת זהות בראשותו נגעה בשבעה מנדטים והמתנחל המשיחי עבר מהפך תדמיתי שהפך אותו לטרנד החם של מערכת הבחירות. הכל התחבר, חוץ מהמצביעים. 126,000 קולות היו לו, ב-2006 זה הספיק, היום כבר לא. הסכנה הגדול ביותר בהצלחה פוליטית כזו, היא סינדרום הדיסק השני. אם ניזכר, לאחר ההישג הגדול, מפלגת הגמלאים התרסקו ולא נכנסו לכנסת, ואפילו לפיד ויש עתיד ירדו עד ל-11 מנדטים בבחירות שלאחר ההישג. צריך לזכור שלייקים הם לא מנדטים, ותמונות ברחוב עם אנשים לא מעידות שיצביעו לך. או כמו שאמר אלדד יניב, ראש מפלגת ארץ חדשה שהתמודד ב-2012, "באו פוליטיקאים ואמרו לי, אתה לא מבין איך אני אהוד. תמיד הייתי אומר לו: תקפוץ לרחוב אחר, בעיר אחרת, תראה אם אתה באמת אהוד". לסיכום, הפתעת בחירות לא יודעת שהיא כזאת, עד ממש לפני הבחירות, ואם מכריזים על מישהו שהוא בטוח יהיה הפתעת הבחירות - קחו את זה בעירבון מוגבל;
