ביום שלישי זה יקרה. בפעם החמישית בשלוש שנים וחצי האחרונות, נלך אנחנו, אזרחי ישראל, להצביע בקלפי. קצת התרגלנו לבלאגן הפוליטי, לחוסר היציבות ולזה שאנחנו חיים כבר כמה שנים בתקופת בחירות אחת ארוכה שנמתחת כמו מסטיק.
חיים בתקופת בחירות | האזינו לפרק חדש בהסכת "עוד יום"
תתפלאו לשמוע, אבל גם לי לפעמים קשה לעמוד בקצב המסחרר של הפוליטיקה הישראלית. בתוך הספינים, ההופעות הטלוויזיוניות של הפוליטיקאים והבלגאן ברשתות החברתיות, קצת קשה להבין מה הסיפור. מה קורה במערכת הבחירות הנוכחית? מה מאפיין אותה? ובמה היא שונה מארבע המערכות שקדמו לה?
כדי לעשות קצת סדר, שוחחנו עם כתב הכנסת של כאן רשת ב זאב קם ועם נילי רייכמן, יועצת אסטרטגיה ציבורית. הצטרף אלינו גם פרשן כאן חדשות לענייני ערבים ומגיש התוכנית "מרחאבית" בכאן רשת ב ערן זינגר, שסיפר לנו מה קורה במגזר הערבי. אני מקווה שבסוף ההאזנה תוכלו קצת יותר טוב להבין - מה היו המאפיינים של מערכת הבחירות החמישית שמסתיימת ממש עוד יומיים.
"הבחירות האלו הן על מנדט וחצי שניים המכונים ימין רך", טענה נילי רייכמן, "יש כל כך הרבה משתנים שעלולים לקרוס ברגע האחרון. ארבע מפלגות עם ארבע מנדטים ב'גוש השינוי' שיכולות לקרוס בשנייה האחרונה ולא לעבור את אחוז החסימה". לנתניהו, בעיניה, יש דווקא כלים לנצח בבחירות הללו, אבל אם הוא לא יצליח להביא 61 מנדטים גם בסיבוב הזה יהיו מי שיגידו 'עד כאן'".
זאב קם הוסיף כי נתניהו אכן מגיע בעמדה חזקה לסבב החמישי: "למצביע הליכודניקי הממוצע השנה וחצי האחרונות הן זמן שבו הממשלה היתה מורכבת מהעבודה וממרצ, אבל בעיקר גם מרע"מ ועזרה פה ושם של המשותפת. אתה לא צריך תמריץ יותר גדול מזה כדי לצאת להצביע. הפופולריות של נתניהו עלתה מאוד בשנה האחרונה דווקא בגלל שהוא לא ראש ממשלה, ומגיע כ'אנדרדוג'".
מבחינה גושית לא היו כמעט שינויים בסקרים לאורך כל ארבעה וחצי החודשים של מערכת הבחירות. אבל על תופעה אחת אפשר לשים את האצבע: יאיר לפיד התחיל את מערכת הבחירות כראש ממשלה טרי עם 19 מנדטים ומסיים אותה בין 25 ל-27 מנדטים. הליכוד התחיל עם 36 מנדטים של נתניהו ומגיע היום לאזור ה-31. "כולנו מבינים שהמאבק הוא על הגוש, אבל גם מבינים את ההכרח במפלגת שלטון שהיא מפלגה גדולה, שיכולה להתנהל ביותר ביטחון בכנסת מול כל האתגרים הפרלמנטריים שלמדנו להכיר מקרוב בממשלה האחרונה", הבהירה רייכמן, "במובן הזה נתניהו ולפיד קצת החליפו תפקידים מהבחירות הקודמות".
מעבר למאבק בין הגושים, במערכת הבחירות הזו לא היו חסרים מאבקים גם בין מפלגות באותו גוש. ההקלטות של סמוטריץ', העובדה שנתניהו לא רצה להצטלם עם בן גביר, וגם ההאשמות של מיכאלי וגלאון שיאיר לפיד מצליח מידי. בסופו של דבר, טען קם, כל מפלגה עדיין רוצה להגדיל את עצמה כמה שאפשר גם על חשבון מפלגות אחרות בגוש.
קם מאמין שתוצאות הבחירות תלויות באחוזי ההצבעה, בפרט של הציבור הערבי: "מספיק שמפלגה כמו בלד תביא הרבה צעירים שיצביעו עבורה אבל לא עוברת, כדי לשרוף קולות של ערבים, או מספיק שחדש-תעל סובלת מאחוז הצבעה נמוך באיזורים שלה כדי לא לעבור את אחוז החסימה והכל מתהפך בשנייה אחת".
הסקרים ראשונים הראו אחוזי הצבעה מאוד נמוכים בחברה הערבית. ערן זינגר הוסיף: "היו פרשנים ערבים שאמרו שהציבור הערבי צריך אירוע חיצוני שיוציא אותו מהשאננות, אבל הבחירה של מצביעים ערבים להצביע לא תהיה קשורה רק לבן גביר או לימין. לציבור הערבי יש בטן מלאה על הפוליטיקאים הערבים. הם כולם יודעים שהציבור הערבי כועס מאוד שהם לא הולכים ברשימה משותפת אחת".
