רק לפני שלושה חודשים הפסטיבל התקשורתי היה בעיצומו. נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, הגיע לביקור היסטורי בג'דה במערב הממלכה, הישר מישראל. ביקור שהיה אמור לפתוח דף חדש ביחסים המתוחים בין ריאד לבין וושינגטון, או ליתר דיוק בין ממשל ביידן ליורש העצר, מוחמד בן סלמאן – מי שהממשל הנוכחי מאשים בחיסולו של העיתונאי הסעודי, ג'מאל ח'אשוקג'י.
שלושה חודשים חלפו ונראה שכאילו לא היה ביקור, או שליתר דיוק היה ביקור, אבל שום דבר לא השתנה. רק כדי לרענן את הזיכרון, עם כל הכבוד לפתיחת השמיים בפני מטוסים ישראליים והנושא האיראני, נשיא ארצות הברית הגיע לסעודיה בעקבות ההשלכות של המלחמה הרוסית באוקראינה, מלחמה שיצרה טלטלה בשווקי האנרגיה והנפט בפרט.
הרצון של הצד האמריקני היה שהסעודים יפצו על המחסור בעקבות החרם המערבי על הנפט הרוסי. ב"יפצו" הכוונה היא שייצרו יותר חביות נפט ליום. אלא שהסעודים, או יותר נכון בן סלמאן, ממש לא באו לעזרת חבר מאז הביקור.
הנסיך המדליק מסעודיה שמשנה את המזרח התיכון | האזינו לעוד יום
בחודש אוגוסט האחרון הודיע ארגון אופ"ק פלוס, ארגון יצואניות הנפט הגדולות בעולם (שסעודיה מובילה) כי הוא יגדיל בספטמבר את הייצור ב-100 אלף חביות בלבד – לא הגדלה משמעותית שיכולה להשפיע במשהו על מחירי הדלק המאמירים בארצות הברית, מה שמטריד מאוד את הממשל האמריקני לקראת בחירות האמצע.
אבל המכה, או יותר נכון הסטירה המצלצלת, הגיעה לפני פחות משבועיים כשארגון אופ"ק פלוס הכריז על קיצוץ בייצור חביות הנפט בהיקף של שני מיליון חביות ביום בחודשים נובמבר ודצמבר, הקיצוץ הגדול ביותר מאז התפשטות מגיפת הקורונה.
הממשל האמריקני יצא מכליו והאשים את הסעודים שחברו לצד רוסיה, גם כן חברה באופ"ק, נגד האמריקנים, לא פחות. זאת כשברקע איומים אמריקניים להקפיא עסקאות נשק עם סעודיה ולהעריך מחדש את היחסים עם הממלכה, שנחשבת לבעלת ברית אסטרטגית והיסטורית של ארצות הברית.
דף המסרים הסעודי לא איחר לבוא: הנפט הוא לא נשק בעבורנו. זאת החלטה כלכלית גרידא שלא מכוונת לארצות הברית, כל ההאשמות שלפיהן סעודיה חברה לרוסיה לא נכונות. בעיתוי מעניין, בסוף השבוע האחרון סעודיה החליטה להעביר לאוקראינה 400 מיליון דולר כסיוע הומניטרי, רגע אחרי שיחת טלפון בין יורש העצר הסעודי, בן סלמאן, שבינתיים גם הפך לראש ממשלת סעודיה, עם נשיא אוקראינה זלנסקי.
המשבר הנוכחי הזכיר לי את מה שאמר לי הפרשן הסעודי, אחמד אל איבראהים, רגע לפני שביידן הגיע לממלכה: "סעודיה היא לא תחנת דלק. אם הוא חושב שהוא יבוא רק בעבור נפט, אז יש לנו מדיניות ריבונית בנוגע לנפט. אנו מקווים שיהיו נושאים טובים יותר שביידן ידון בהם עם ההנהגה הסעודית".
זה גם הזכיר לי את מה שאמרו לי גורמים בסביבת בית המלוכה הסעודי בחודש מרץ שעבר, שהביעו פסימיות רבה לגבי פתיחת דף חדש בין ריאד לבין הממשל הנוכחי בוושינגטון: "הפתרון הוא לחכות לסיום כהונת ממשל ביידן", תוך שהם מאשימים את המפלגה הדמוקרטית בניסיון להחריב את היחסים בין המדינות.
אבל יותר מכל זה הזכיר לי את הריאיון המכונן שהעניק יורש העצר הסעודי, בן סלמאן, למגזין האמריקני האטלנטיק, שבמהלכו הבהיר כי נגמרו הזמנים שבהם סעודיה בכיס של ארצות הברית. "סעודיה היא לא מדינה קטנה. היא מבין המדינות של ה-G20 (המתועשות), מהמדינות עם קצב הצמיחה המהיר ביותר בעולם, מה שמביא אותנו לתהייה, איפה המשאבים העולמיים? התשובה היא שבסעודיה. אם אתה (ארה"ב) רוצה לפספס את זה, יש אנשים אחרים במזרח שיהיו שמחים מאוד, אנשים שבאותו הזמן אתה מנסה לבלום אותם".
גם היום אני סבור שהריאיון המדובר הזה, שלא זכה למספיק תשומת לב תקשורתית, סימן את הדרך לבאות ולא רק בעבור סעודיה, אלא בעבור עוד מדינות במפרץ. בצל האכזבה מהמדיניות האזורית של הממשל האמריקני הנוכחי (בעיקר ביחס לאיראן ושלוחותיה), הסעודים ושותפיהם כבר לא שמים את כל הביצים בסל של וושינגטון, אלא בודקים אופציות במקומות אחרים, בדגש על המזרח.
בזמן שארצות הברית וגם המערב היו רוצים לראות את המפרציות באופן מובהק במחנה שלהם נגד רוסיה, המפרציות – וסעודיה בראשן – מסרבות לשחק במשחק הזה. להיפך, הן מנסות לראות כיצד אפשר לחזק את מעמדן בזירה האזורית והבינלאומית כמתווכות אפקטיביות. עיינו ערך: עסקת חילופי השבויים בין רוסיה לאוקראינה, שבן סלמאן נתן לה חסות לאחרונה. עיינו ערך: הביקור של נשיא האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד, במוסקווה אצל פוטין, ביקור שהיה מתוכנן מראש אבל התקיים יום אחרי המתקפה הקטלנית של רוסיה בקייב.
כרגע לא נראה שהמשבר בין האמריקנים לבין הסעודים הולך לרגיעה, בצל הכוונה של ממשל ביידן להעניש את הסעודים על המהלך באופ"ק. אלא שכמו שראינו בעבר, הרוחות עוד יכולות להירגע והמשבר עוד יכול איכשהו להיפתר כמס שפתיים וכלפי חוץ, אלא שאין לטעות. יש פה מגמה שצפויה ללכת ולהתגבר - הסעודים כבר לא אוטומטית עומדים באופן עיוור לצדו של המערב, וזה מן הסתם עשוי להשפיע גם עלינו בעתיד.
