כמעט לכל מצביעי מרצ ברור מה האפשרות השנייה שלהם, אם בסוף לא יצביעו למפלגה. כמחצית מהם יצביעו לעבודה, המחצית השנייה, כמעט מחצית, ישימו יש עתיד בקלפי. אבל מצביעי יש עתיד לא נוטים לבחור במרצ כאפשרות שנייה, אולי במפלגת העבודה. בערך רבע מהם מונים אותה. עוד כרבע מזהים את המחנה הממלכתי כאופציה שנייה. אבל את מרצ רק עשירית. לא הוספנו את מרצ בטבלה המצורפת, כי אין מספיק בוחרים שמתעניינים באפשרות לעבור אליה. למעט, כצפוי, כמחצית ממצביעי העבודה. שליש ממצביעי העבודה יעברו ליש עתיד. אם יעברו כמובן. אופציה שנייה היא זו שלא בוחרים בה, אלא אם מחליטים בכל זאת לבחור בה.
מי ״אופציה ב״ שלכם בבחירות האלה? בואו וספרו לנו
המדד לא עורך סקרי בחירות. יש מספיק כאלה שמחלקים מנדטים, אנחנו עושים ממוצע משוקלל של כולם. אגב, הוא כמעט לא השתנה בחודש וחצי האחרונים. סקרים עולים ויורדים מיום ליום, כאן מנדט, שם שניים, אבל הממוצע שומר על יציבות, מה שמלמד שאין שינוי אמיתי. יש רעש רקע, אבל אין תזוזה אמיתית. כך או כך, מה שהמדד כן עושה זה ניסיון לפענח תנודות אפשריות מעבר לשאלת ״כמה מנדטים יהיו למי היום״. פרופ׳ קמיל פוקס מנתח עכשיו אלפי תשובות שלכם לשאלונים שלנו, כדי למצוא בהם סימנים למשהו. כאן נציג רק טעימה, שליפה קצרה, מהמספרים שמונחים לפניו, ושעוד נוציא מהם תובנות מעניינות – או כך אנחנו לפחות מקווים.
סקר כאן חדשות: לפיד ויש עתיד נחלשים, גוש נתניהו לא מגיע ל-61 מנדטים
— כאן חדשות (@kann_news) October 11, 2022
לתוצאות המלאות: https://t.co/t6tpWHf0On@yaara_shapira #חדשותהערב pic.twitter.com/a1IDEKHW5b
הסבר קצר: יש לנו שאלון, שגולשי המדד ממלאים מעת לעת (נשמח אם תמלאו גם אתם, ואם כבר עשיתם את זה, מלאו שוב, כי המטרה היא לעקוב אחרי האופן שבו עמדות משתנות), וכולל גם שאלות על הצבעה, ביטחון בהצבעה, ואלטרנטיבות אפשריות. כלומר – לאיזו מפלגה תצביעו, כמה אתם בטוחים שתצביעו דווקא לה, ואם לא לה, למי כן. כך אפשר לבדוק, לדוגמה, האם למפלגה מגוש אחד – נאמר, גוש נתניהו – יש סיכוי למשוך מצביעים מהגוש השני, שרואים בה אופציה שנייה אפשרית (התשובה: כמעט ולא, אבל לא לגמרי לא).
מה יקרה לנו בשנה החדשה תשפ״ג? נראה אתכם חוזים
צירפנו טבלה, כדי להדגים איך נראית האופציה שנייה של בוחרי ארבע המפלגות הגדולות, לפי הסקרים כמובן. בטור משמאל, ארבע המפלגות, הליכוד, יש עתיד, הציונות הדתית והמחנה הממלכתי. אלה הגדולות על פי כל סקר בשבועות האחרונים. אחר כך ויתרנו על כל הטורים שאין הרבה מה לראות בהם, מעט אחוזים, מעט מעברים, כל מה שלא מעניין. הותרנו רק מפלגות שיש רבים שעשויים לעבור אליהן מארבע המפלגות העיקריות.
שימו לב לדוגמה, שכשני שליש ממצביעי הליכוד אומרים שהאופציה השנייה שלהם היא הציונות הדתית. זה נתון מעניין, בהתחשב באופי החילוני-מסורתי של הליכוד, ובאופי הדתי-חרד״לי של הציונות הדתית. הוא מלמד עד כמה במקרה הזה השותפות העקרונית בגוש עולה בחשיבותה על הבדלי השקפה ואורח חיים. כמובן, הוא משקף את העדפת בוחרי הליכוד שהשיבו לשאלון המדד. בדקנו: מדובר במדגם קטן, אז צריך להיזהר בקפיצה למסקנות, אבל לפחות על פי התשובות לשאלון שלנו ישנם גם בוחרי ליכוד חילונים ומסורתיים שהציבו כאופציה שנייה את הציונות הדתית. במציאות, קצת יותר משליש ממצביעי הליכוד הם חילונים, עוד כשליש מסורתיים ועוד כמעט שליש ממצביעי הליכוד הם דתיים.
בכל מקרה, מצביעי ליכוד, אם יבחרו באפשרות השנייה שלהם, זה יהיה לכיוון הצמד סמוטריץ׳-בן-גביר. אבל יש 5% מהם שאומרים שאולי יעברו למחנה הממלכתי. לא הדגשנו את הנתון הזה (השארנו אפור), כי באופן כללי, מה שפחות מעשרה אחוז נראה קצת נמוך מכדי להצדיק הבלטה. אפשר להבין לבד מדוע: אם הטבלה מבוססת על 400 תשובות, ואם יש, לדוגמה, חמישים בוחרי ליכוד, אז 5% מה-50, זה שניים-שלושה שאמרו שישקלו את המחנה הממלכתי. לא משהו שראוי לבנות עליו (כדי לזהות תנודות בסדר גודל כזה, צריך מדגם גדול שיש בו רק בוחרי ליכוד).
על האפשרויות של בוחרי יש עתיד כבר דיברנו בקצרה: המחנה הממלכתי, העבודה, מרצ. לא מפתיע. אבל צריך להוסיף עוד נתון – רוב בוחרי יש עתיד, ואגב, גם רוב גדול של בוחרי שאר המפלגות, אומרים שכבר החליטו. כלומר, שיש סיכוי נמוך מאד שישנו את דעתם. לכן, יש מהם שבכלל לא בוחרים אופציה שנייה אלא מסמנים שוב את אותה מפלגה גם כאופציה שניה ומצד שני, כמו שכבר הראינו לפני כחודש, יש מי שאומרים ״מאה אחוז״ ואחר כך בכל זאת משנים את דעתם מכל מיני סיבות. בשלושת השבועות שנותרו עד הבחירות בטח יהיו כמה סיבות לשנות עמדה.
בעיני, התופעה הכי מעניינת בטבלה הזאת היא תופעת הפזילה מהמרכז החוצה. למה הכוונה? מצביעי ליכוד לא שוקלים כמעט מעברים למפלגות שמשמאל לליכוד, מפלגות שנמצאות יותר במרכז. הליכוד היא המפלגה הכי ״שמאלית״ בגוש שלה, וממנה עוברים, אם עוברים, לכיוון יותר ימני-דתי. אפשר לראות שיש שיעור הרבה יותר גבוה של מצביעי ליכוד ששוקלים את הציונות הדתית, משיעור מצביעי הציונות הדתית ששוקלים לנוע לכיוון המרכז – כלומר, הליכוד (מהמשיבים שלנו, חמישית מבוחרי הציונות הדתית יבחרו באופציה היותר דתית, יהדות התורה). כלומר, אין איזון בין מפלגות מאותו גוש. יותר בוחרי ליכוד שוקלים לזוז עוד יותר ימינה, ואותו דבר בגוש השני. בוחרי המחנה הממלכתי שוקלים לזוז יותר ״פנימה״ למעמקי הגוש (כלומר, ליש עתיד – 71%), אבל בוחרי יש עתיד לא כל כך שוקלים לזוז לכיוון המרכז, כלומר, לכיוון המחנה הממלכתי (רק חמישית שוקלים מעבר כזה, לעומת מחצית שינועו לכיוון העבודה, מרצ, ישראל ביתנו).
מה זה אומר? שאם כבר, הבוחרים ממעטים לתת את קולם למפלגה אם אינם משוכנעים שתישאר נאמנה לגוש המקורי. אולי כמה בוחרי ליכוד חוששים שנתניהו ירצה בסוף לשבת עם גנץ. אולי כמה בוחרי המרכז הממלכתי לא סומכים על גנץ שלא יתפתה לשבת עם נתניהו. לכן, הם שוקלים תזוזה לתוך הגוש. תזוזה לצד השני, שמשמעה התכנסות אפשרית לכיוון המרכז הפוליטי (בהנחה שהליכוד והמחנה הממלכתי הן שתי המפלגות שהכי במרכז), קשה למצוא בנתונים.
