אירועי הדרבי מליל אמש לא אמורים להפתיע אף אחד. כמעט אין דרבי בשנים האחרונות שלא מופרע על ידי זריקת אבוקות (וחפצים אחרים) למגרש, כך שהמשחק נדחה ללא מעט זמן – אתמול זה פשוט שבר שיאים: הפסקות של כמעט חצי שעה במצטבר בגלל הפרעות אוהדים. על אף ההפרעות, השופט לא פסל את המשחק, נתן לפארסה הזו להימשך ובמובן מסוים למתפרעים להרוויח פעמים – גם לעבור על החוק וגם לראות כדורגל (וזאת למרות שהמשחק איבד לא מעט מהערך הספורטיבי שלו).
המשחק של אתמול – כאמור, ממש לא תופעה חד פעמית – כבר לא מעניין. השאלה איך מונעים פארסות כאלה בעתיד?
די ברור שעד שלא יתחילו למצות את הדין עם המתפרעים והעבריינים אז אין סיכוי להתחיל לפתור את הבעיה. אבל מדוע שימצו את הדין עם העבריינים אם עד היום המשטרה ובתי המשפט בקושי -בקושי עשו זאת? נראה שאין למשטרה אינטרס ברור לבצע מעצרים ובטח שאין לבתי המשפט אינטרס להחמיר בענישה. וכך, אצטדיוני ומשחקי הכדורגל ממשיכים להיות מעין אקס-טריטוריה שבה כמעט תמיד אפשר לעבור על החוק מבלי לשלם כל מחיר.
כמו כן, אנחנו שומעים לא אחת את המנהלת וההתאחדות בקריאה להחמרה בענישה, אבל מעבר לכך הן לא עושות כמעט דבר כדי למנוע את הבעיה. צריך להבין שכל משחק כדורגל הוא קודם כל אירוע שמופק על ידי הקבוצה המארחת. היא אחראית למי נכנס ואיך הוא נכנס. הקבוצות לא עושות כמעט דבר כדי למנוע הכנסת אבוקות, ובוודאי שאינן עושות כמעט דבר כדי למנוע את זריקת האבוקות והחפצים הנוספים לכר הדשא.
גם הקבוצות – למרות אוזלת היד – לא נענשות כמעט בכלל על ידי ההתאחדות והמנהלת. למעשה, אף אחד לא באמת משלם מחיר על העבריינות למעט ה"רוב הדומם" של האוהדים הנורמטיביים, שלעתים נאלצים לשלם שכר בדמות עונש קולקטיבי כזה או אחר – שאינו פותר שום בעיה ובוודאי אינו מונע התנהגות בעייתית או עבריינית בעתיד.
ולכן יש כאן בעיה – שקיימת במשך שנים רבות – שלאף אחד אין אינטרס חזק לטפל בה. ולכן היא ממשיכה להתקיים.
האחריות צריכה בראש ובראשונה להיות מוטלת על ידי המדינה שהיא הריבון. שר התרבות והספורט צריך להתחיל להשתמש בכוח שלו ולשנות סדרי עולם. וכמוהו גם המשטרה, ההתאחדות, המנהלת ובסופו של דבר גם בתי המשפט.
אבל אולי זו הבעיה. יש יותר מדי גופים אחראיים וכמו במטבח שיש בו יותר מדי שפים, התבשיל לרוב ייצא לא טעים.
והכדורגל שלנו לא טעים. בלשון המעטה.
