אחרי שכבר נרשמה מידה מסוימת של אופטימיות במסגרת שיחות המו"מ על ההסכם הימי עם לבנון, הגיע המענה הישראלי לתשובות הלבנוניות על הטיוטה. ראש הממשלה יאיר לפיד דחה את הערות לבנון להסכם מכיוון שמדובר בשינויים מהותיים חדשים שלבנון ביקשה לבצע בהסכם, והורה לצוות המו"מ לדחותם. גילי כהן, הכתבת המדינית של כאן חדשות, עושה סדר בשאלות שנותרו פתוחות בעקבות ההתפתחויות:
האם החתימה על ההסכם מתרחקת?
חד משמעית, כן. זאת, בעקבות שתי הודעות שיצאו היום - הדברים של ראש הממשלה הלבנוני מיקאתי, שאמר שהסכם מונע מלחמה ודאית, וההודעה של גנץ אחר הצהריים על הנחייה להיערך להסלמה בצפון בגלל ההתפתחויות במשא ומתן.
ההסכם עם לבנון | הדיון בקבינט התמקד בהיערכות לקראת הסלמה ביטחונית. בין המשתתפים: הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ. לפי גורם ישראלי: "ההסכם עם לבנון נמצא על ערש דווי, צריך להיערך להסלמה"#חדשותהערב @gilicohen10 pic.twitter.com/KnIo8LjQfL
— כאן חדשות (@kann_news) October 6, 2022
אגב, זה שיעור לא רע במשא ומתן. בגדול, העמדה של המתווך האמריקני כפי שהוצגה הייתה מוסכמת עקרונית על שני הצדדים. "האאוטינג" - ולדעתי גם הפולמוס הציבורי בשני הצדדים - הביאו לטענה הדדית שההסכם פוגע בכל צד - מסיבותיו שלו. התוצאה כרגע היא סוג של פיצוץ בשיחות, הגם ששני הצדדים ממשיכים לדבר עם המתווך האמריקני הוכשטיין.
האם דחייה לאחר הבחירות היא למעשה קבורה של ההסכם?
הלכה למעשה, הסברה כרגע בקרב בכירים ישראלים שההסכם נמצא על ערש דווי. גם אם הלבנונים יחזרו בהם או ישראל תחזור בה - זה לא משאיר די ימים כדי להעביר את ההסכם לאישור הממשלה ולהניח את אישור ההסכם בפני הכנסת עד ליום הבחירות. כבר ביום שני דיווחנו שיש ספק אם זה יקרה, ושבישראל מאיימים שלא ישפרו את עמדתם. ובכל זאת, מכיוון שאנחנו במשא ומתן שהפך להיות פומבי - זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.
לאילו מהתיקונים בטיוטה שלבנון העבירה ישראל מתנגדת?
שניים מרכזיים: האחד - שהוא לחלוטין קו אדום ישראלי ודרישה מהותית של מערכת הביטחון - נוגעת לקו המצופים. זה למעשה "ההישג" המרכזי שישראל הגיעה אליו במו"מ - קיבוע של קו הגבול הקרוב לשטח ישראל, בצורה בינלאומית ומוכרת, בהתאם לדרישות הביטחון הישראליות.
לכן, כשלפיד אומר שההסכם קיבל 100 אחוז מדרישות הביטחון הישראליות - הוא מתכוון לזה. כשלבנון אומרת שהיא לא רוצה הכרה רשמית בקו הזה, זה פשוט לא פותר את הסכסוך בגבול הימי, ופותח פתח לאינסוף עימותים עתידיים - באזור הרגיש מבחינה ביטחונית ישראלית.
תיקון מרכזי נוסף נוגע להפקת הגז והמו"מ המתנהל במקביל עם חברת "טוטאל" הצרפתית, שאמורה לקדוח ולהקים את האסדה הלבנונית. מראש, ההסכם קבע כי מי שתפצה את ישראל על חלקה במאגר הגז תהיה חברת "טוטאל".
לפי מקורות ישראליים המעורים בפרטי ההסכם - גובה הפיצוי יהיה ללא קשר לגודל השטח שיהיה בשליטה ישראלית - וגם ללא קשר לאיפה יימצא הגז העתידי במאגר. במילים אחרות, ישראל תקבל שיעור מסוים (בין 17 אחוזים ל-25 אחוזים, כך לפי מקור נוסף) מהתמלוגים שיינתנו.
לבנון, לפחות על פי הדיווחים, רוצה להטיל וטו על הסוגייה הזו - וגם לא להמתין עד שהנושא יוכרע בין ישראל לחברה הצרפתית. במילים אחרות - הם רוצים אסדה כאן ועכשיו. אגב, גם בישראל רוצים שתהיה אסדה לבנונית. מקור מדיני הגדיר זאת בפניי כך: זה אינטרס ישראלי שתהיה ללבנון אסדת גז פועלת, מפיקה ורווחית.
האם יש ממש בטענות של מבקרי ההסכם, בראשם נתניהו, על פגיעה ביטחונית באינטרסים של ישראל במסגרת פרטי ההסכם?
קודם כל, אם אכן תהיה פשרה בעניין קו המצופים - אז לחלוטין. אבל מכיוון שההצעה המקורית לא כוללת פשרה כזו, ואני בספק רב אם ישראל תסכים לכל התפשרות בנושא, אז התשובה היא בגדול, שלא.
אבל יש פה שאלה אחרת, בעיניי - האם במשא ומתן ישראל התפשרה על האינטרסים שלה יותר מכפי שהסכימה לכך בעבר? התשובה היא כן, חד משמעית. ישראל הסכימה לקבוע את מרבית קו הגבול החדש בקו 23 - שבגדול היה הדרישה הלבנונית, אך לפני כמה שנים (בשנה פלוס האחרונות הם שרטטו דרישה אחרת, מופרזת, של קו 29, אבל אתם יודעים, ככה זה משא ומתן).
בצמרת הישראלית חשבו שככה הם יצליחו להשיג את מה שבאמת חשוב להם - קודם כל שיהיה הסכם לפני שכריש מתחילה להפיק. ואחר כך, את קו המצופים. עכשיו, בלבנון קוראים תיגר על הדבר האחרון, ולזה ישראל אומרת, נכון לרגע זה - אז שלא יהיה הסכם.
